ב"ה ית' בר"ה
נשבר לי הלב.
אותו לב שפעם בחוזקה,
בכל פעם שראיתי אותך.
אותו לב שהתרגש כל כך
כשאמרת לי שאתה אוהב.
אותו לב נשבר.
אתה שברת אותו
במו ידיך.
לא עוד טלפונים, או הודעות,
ואני חשבתי לעצמי:
בטח הוא עסוק, מסכן שלי.
אז אני התקשרתי, אני סימסתי.
לפעמים חשבתי: "אולי אני סתם מנדנדת",
אבל הרגשתי שאני חייבת לדבר איתך,
לשמוע את הקול שלך, המרגיע,
ולו למספר דקות בודדות.
הכל נגמר כשאמרת לי
שאתה לא רוצה יותר,
שנראה לך שזה לא ילך וכדאי לנתק קשר.
באותו רגע שאמרת את זה
הייתי בהלם.
לא האמנתי שזה אתה,
הרי היינו כ"כ מושלמים יחד,
לא ייתכן שזה אתה בכלל..
מה קרה לך?
השתנית...
אך כל שנותר לי לעשות - זה לנגב את הדמעות,
להתגבר, להמשיך הלאה, ולאסוף את רסיסי הלב,
ששברת..
תגובות
אוף!
איזה שיר עצוב..
כל הכבוד!
כואב. מדויק!
תיארת ממש את התהליך הזה, המפתיע של הפרידה הזאת, שעוד צד אחד ממשיך וחושב שאולי כן יש משהו..
"אז אני התקשרתי, אני סימסתי."-זה בא ממך...בדר"כ פה כבר קולטים..אבל הרגש...אווף איתו לפעמים...
ואוו.
בדיוק לילה..ואני חושבת לי עליו..נכנסת לשיר הזה וקוראת..והכל צף ועולה מחדש...
נשמונת, רק בשמחות.
עוד יבוא מישהו שתביאי לו את השברים והוא יעשה איתם משהו אמיתי..לך רק נותר לחכות, ולהאמין!!