בס"ד
הכאב דוקר אותי, לא מרפה
שוב ושוב, ועוד הפעם.
רץ, ממהר, פוצע וחותך
לשברים קטנטנים.
חיוך, שמחה, ליטוף, קִרבה
כל אלו נעלמו פתאום. מתחבאים.
ובמקומם יש ייאוש וכאב חזק
ששובר הכל [כמעט].
וליבי, שבור. עמיד. חזק.
מהול בכתמים אדמדמים
וטיפות שקופות ונוצצות.
יחד מתערבבים הם לפסיפס הייחודי שלי
שיודע שם עמוק בפנים, שיבוא יום
ועוד אתגבר.
תגובות
כמה דברים שהציקו לי קצת--
* עוד ה- פעם? [אולי "שוב"? "עוד פעם"? ה-ה' יוצרת ילדותיות קצת..]
פוצע וחותך- לשברים? [מהשורש ש.ב.ר?]
בסוף גם, קצת מציקים כל הפעלים שלא מסתדרים עם התוצאה השלמה.. [כמו ^^^]
בכ"ז אהבתי. ממש.
שכוייח.
ליל"ט :]
כן, שברים משורש ש.ב.ר
ודווקא הפעלים האלה הם בכוונה מנוגדים, לא יודעת להסביר את זה...
בכל זאת תודה רבה!!
וככה זה כשאני כותבת שירים ישר לכאן... פשוט הייתי חייבת לכתוב, אז זה מה שיצא...=)
אני עדינה ואמיתית?! חחח..תודה!