פורסם בתאריך ט"ז בסיוון תשס"ט, 8.6.2009
בסיעתא דשמיא.
אכזבה נשקפת מעינייך,
אני משפילה מבטי.
שגיתי, עשיתי טעות,
תסלחי לי בבקשה.
את יכולה לצעוק,
את יכולה להשפיל,
את יכולה להתעצבן,
את יכולה להרביץ.
אבל את לא יכולה,
להסתכל ככה,
בעיניים עצובות,
בפנים כאובות.
לא מסוגלת לראותך,
עצובה ומלאה אשמות,
בידיעה שהכל בגללי
שאכזבתי, שפגעתי.
שגרמתי לך לפרצוף כזה,
כואב ומלא אכזבות,
כי אין דבר יותר גרוע
מעיניים בוכות.
תגובות
שבע"ה יהיה רק טוב ושמחה!
*מסוגלת- בית רביעי.