בס"ד
הדמעות
האלה
דביקות.
מדביקות את עצמי לעצמי --
קצת חונקות, קצת
רוצות
לצאת החוצה,
שייראו, שיבינו.
אחת ולתמיד.
אבל "אני" לא רוצה,
הוא מפחד תמיד, אשריו.
הוא שונא מתנות, שיחיה.
הוא אומר שכואב לו מספיק,
ולא צריך שאלות מיותרות
שותפים
מיותרים.
הוא לבד, ה"אני" הזה.
----
רק כשהוא מגיע לכאן
הוא לא.
רק פה הכל יוצא,
ולא מפחד
ולא שונא.
השעות
האלה
מתוקות.
מחזירות את עצמי לעצמי --
מוקדש לכם.
תגובות
אהה! הבנתי מה הקטע אומר. [לא הבנתי את ההקדשה, מאוד לא.]
מממ, יא, זה יפה. עמוק, יאא, לקח לי זמן לקלוט על מה זה מדבר בכלל.
זה כ"כ מדהים!!
תודה לך.