יצירות של מהרהרת.

בעזרתו!


בעקבות ההצלחה הקודמת..

מוקדש לרותי.. אולי תראי את זה אי-פעם.. :)

עבר קצת עריכה בפוטושופ. אני יודעת שזה חתוך מדיי בצד שמאל, אבל אין ממש מה לעשות.. נשים לב בפעם הבאה...

בס"ד


הדמעות
האלה
דביקות.
מדביקות את עצמי לעצמי --

קצת חונקות, קצת
רוצות
לצאת החוצה,
שייראו, שיבינו.
אחת ולתמיד.

אבל "אני" לא רוצה,
הוא מפחד תמיד, אשריו.
הוא שונא מתנות, שיחיה.
הוא אומר שכואב לו מספיק,
ולא צריך שאלות מיותרות
שותפים
מיותרים.

הוא לבד, ה"אני" הזה.


----
רק כשהוא מגיע לכאן
הוא

[בגלל כח המשיכה!]

מזהה את המקום?
מוקדש לך [במיוחד הכותרת ], כפיצוי על זה שלא באנו בסוף..

[נמחק]


יבוא יום..

בס"ד


אַתְּ מְלַמֵּדֶת אוֹתִי
שִׁעוּר,
בִּשְׁתִיקָה.
בִּכְאֵב, בְּעַקְשָׁנוּת.


אַתְּ מְלַמֵּדֶת אוֹתִי
שִׁעוּר,
בְּאַהֲבָה.
לְלֹא יְדִיעַתֵך,
אַתְּ מוּשָא לָהּ
תָּמִיד.

וְשִׁעוּר
קוֹמַתֵךְ,
מִתְנַשֵּׂא מֵעַלָי
שׁוֹתֵק וְכוֹאֵב וְעַקְשָׁן

וְאֵינִי יְכוֹלָה
לָשֵׂאתוֹ.


---
נִכְנַעַת,
רַק

רעיונות לכותרת אחרת יתקבלו בברכה.

הכותרת - כמה לא צפוי - מאח שלי

הצעות לכותרת-יתקבלו בברכה!

בס"ד



נראה אם תזהו! (:

בע"ה