לפעמים זה קורה,
והלב מבקש
לחוש, ולו לרגע,
מתלבט:
זה כדאי?
זה מסנוור את עיניי,
מרפה את כולי,
רוצה לטעום את הפרי,
רק לרגע
ודי...
למה,
למה זה אסור?
עד כמה לב שבור
יכול לשרוד?....
כמה
זמן פה אחכה?
זה אותי מכה,
לא אוכל עוד!
אם רק היה מותר,
לו רק היה אפשר,
להרגיש ולו לדקה
מגע ידיך – ידיי.
את הטעם המתוק-מריר,
את הרגע, את אותו שבריר,
להישרף, להיכוות,
רק לרגע
ודי...
תגובות
רק שמחה וטוב יקירה!
יפיפה!
אין ספק.
כתיבה והמחשה נהדרת. בהצלחה ילדה
בהצלחה ילדה?!
:d