בס"ד ליקבה"ו
השמש ההיא, אותה שמש שזורחת אחרי כל לילה שנדמה לאין-סופי. כאוויר לנשימה, כמים לצמא וכפְּרִי לתולעת.
השמש ההיא שצצה בין ההרים ועשתרות הקרניים שנתקעו בי. בבטני. אוי, מעי חמרמרו.
מה הייתי עושה בלי השמש הזו? כיצד הייתי יכול לעבור כל לילה? הרי גם עכשיו אני מצליח רק בקושי לעבור לילה אחד, ואם לא הייתי יודע שיש שמש בסוף...
מה יקרה היא השמש...
"חיים!", שמעתי את קול הבס המלטף של אהרן.
"מה קורה אהרן?"
"חיים טובים, מי כמוך יודע..."
"לא כ"כ", עניתי בהיסוס מה.
"מה עובר עליך אחי?"
"אתה יודע, החיים עוברים עלי"
"התכוונת שאתה עובר אותם"
"בקושי"
"כן", הוא ענה אחרי בקול חלוש עתיר ניסיון.
נאנחתי.
"אז מה..."
"אתה יודע, הרגעים החשוכים של החיים"
"האלה שאחריהם זורחת שמש?"
כן, אלה"
"מכיר. אבל עכשיו חשוך לך מאוד"
"מאוד? הכל"
"זה בהחלט הישג"
"אהרן!"
"אל תקח כבד, חיים"
"אתה צודק, זה שאני בבאעסה זה לא אומר שכולם צריכים לעשות דקת דומיה לכבודי. אבל מתי זה כבר יגמר? מתי השמש שוב תזרח עלי?"
"אתה רוצה תשובה?"
"אם היא אמיתית אז כן"
"כשתרצה"
"גם אני הייתי יכול לומר את זה. בחייך אהרן, דבר רציני בסדר?"
"חיים אני רציני. באמת."
"אז אני לא מבין אותך. מה הקשר כשאני ארצה? למה אני רוצה במצב הזה עכשיו? למה אני נהנה מהחושך הזה?"
"סליחה שאני חוזר על עצמי, אבל אתה רוצה תשובה?"
"לא מחול, בטח שאני רוצה תשובה!"
"כן, אתה רוצה בזה"
"אהרן, אתה מוכן לעזוב אותי עם השטויות שלך"
"רבים קראו לאמת הקשה שטויות עד שהם מתו או קלטו את השטות שהם אמרו"
"ורבים קראו לשטויות שלהם אמת"
"אתה רוצה להבין או לא?"
"אני רוצה להבין מה הוביל אותך לטעות"
"אמרת שאתה לא רוצה בזה, נכון?"
"אם אני לא סנילי אז כן"
"אתה צודק. באמת באמת אתה לא רוצה בזה"
"נעשה הסכם- אני מדבר ובתמורה לכך אתה שותק, הולך?"
"רץ", עלה החיוך הראשון של היום על קצה שפתי.
"הרצון האמיתי והגדול שבך באמת לא רוצה בחושך הזה, אבל הוא לא הרצון היחיד, וכאן מתחילה הבעיה. אתה מבין? הרצון שלך לצאת מהחושך נתקל ברצונות אחרים, אם הם לא סותרים אתה מרגיש טוב. הצרות מתחילות כשיש סתירות"
"את-"
"הסכמנו, לא?"
הנהנתי בראשי ושמרתי על השקט.
"ואז יש בתוכך קרב. לפעמים את תבחין בקרב, ולפעמים הוא יהיה כל כך מהיר עד שלא שמת לב בכלל לבואו ולכתו. הרצון הגדול והעקרוני שלך, זה שיודע מה טוב לך בהסתכלות כללית ונכונה, קורא לך ממקומו, ואותם רצונות קטנים, ללקט נקודות זעירות של חיים מפינות המציאות, הם יצפצפו מולו וימשכו אותך אליהם. ואתה? אם לא תמשוך אותם אחריך וירוצו גם הם, תרוץ אתה אחריהם. אם לא תוליך את הכלב אחריך – הוא יוליך אותך..."
"מה הם אותם רצונות קטנים?", שאלתי תוך שהשענית את הסנטר שלי על אגרוף היד.
"הרצונות הקטנים הם הרצונות שמהם מורכב הפאזל היומי שלנו"
"קפה ועוגה על הבוקר, ארוחות צהריים וערב, חטיף בין הארוחות ועוד כוס של מים מעת לעת?"
"כן, אבל לא רק רצונות חומריים. אתה אוהב לשמוע מוזיקה?"
"רוק"
"זהו גם רצון קטן. גם ברצונות הקטנים יש דרגות, אך הם כולם לא ישוו יחד אל הרצון הגדול שלך"
"ומהו אותו רצון?"
"המטרה שלשמהּ אתה חי"
"ואיך כל זה מתקשר לימי החושך שלי?"
"למה פתאום נוחת עליך ערפל? או בעצם, מהו ערפל?"
"ענן כבד שירד לתוך החיים הסדירים שלנו"
"נכון, אבל מה הוא עושה?"
"מה?"
"לפני בואו של הערפל יש לנו חיים ברורים, הכל חד, צבעוני, חי. הערפל מגיע, ומערבל את מסלולי החיים שלנו. הוא עושה את הכל אפור וקריר, משרה אווירה של חוסר בהירות והבנה. חיים! הייתה לך תמונה ברורה, אתה ידעת מה אתה רוצה מעצמך, לאן החיים מובילים אותך. רק הרצון הקטנים האלה, כל הטיפות הקטנות שהתאדו במהלך הדרך, כולן הפכו יחד להיות ענן כבד שמאפיל על חייך הטובים. מידי פעם אתה מתרומם מעליו, ואחרי זמן, כשאתה שוב שוקע בחוסר הבחנה בין כל הפרטים, הוא חוזר, ואתה איתו- חשוך. כבד. תשוש ולא מבין"
"ומה צריך לעשות כדי לא לחזור אליו?"
"תסדר לעצמך את הפרטים. אני לא אומר שתוותר על ארוחת הצהריים, היא חיונית לך. אבל תשב ותתבונן, תבוא חשבון- מה אתה צריך, מה טוב לך בכלל, מה עושה לך טוב לכמה רגעים, ומה עושה לך טוב לכמה רגעים ואח"כ מחשיך אותך. מה שאתה צריך- תעשה על פי הצורך. מה שעושה לך טוב בכלל- תעשה אותו באופן כללי ותשתדל שהפרטים של חייך יהיו מכוונים אליו. מה שעושה לך טוב לכמה רגעים- תעשה אותו רק לכמה רגעים, הרי אם מצאת גלידה אכול דיךּ פן תקיא את תכולתך ותציג אותה בפני העולם... ומה שעושה לך טוב לכמה רגעים ואח"כ מחשיך אותך- תבין ותחזיק חזק ברגעים שאח"כ ואל תעשה אותו יותר. לעולם."
"אתה יודע שזה דורש..."
"הרי אתה זה שאמרת שאתה רוצה רק אור בלי ערפל! אתה רואה, זו דוגמא מעולה לרצונות הקטנים שמאפילים על הרצון הגדול שיעשה לך טוב אמיתי בחיים"
"וואלה אהרן! אתה צודק. איזה קטע, אפילו לא שמתי לב שברגע זה ממש אני נופל בפח של הרצונות הקטנים. רגע, ומה יקרה אז? אחרי שאני אסדר לעצמי את כל הפרטים והכללים למקומם?"
"השמש, חיים, השמש שבך, היא תשוב ותזרח"
"תמיד?"
תמיד
תגובות
וזה, ידידי, לא סיפור קצר. זה דיאלוג.
בסיפור קצר צריך להיות סיפור, כפשוטו. משהו שקורה ומתרחש.
יש כמה שגיאות כתיב.. רצוי לעבור ולתקן.
כמו כן, גם אני חושבת שזה מתאים יותר לדיאלוג/מונולוג..
שגיאות כתיב? פאדיחות מידי פעם...
לגבי הדו-שיח, אני חושב שסיפור קצר יכול להיות גם כזה. התחושה שלי שלפעמים אנחנו נוטים יותר מידי להגדרות החיצוניות ולא לתוכן הפנימי. אני גדלתי על הכלל שההגדרה עוזרת לתפוס, העיקר הוא התוכן.
תמשיך.
נ"ב-
אני מדי פעם קוראת תגובות שלך באתר וכו' וגם יצירות שיוצא לי..חשבת אולי להתנדב ב"חברים מקשיבים"? זה אשכרה תפור עליך בנאדם. אתה כזה הולך עם האמת עד הסוף.
תודה!!!
ואוו, זה סיפור שאתה יוצא ממנו מעודד ועם מסר, תודה!
אזכר בו כשהשמש לא תאיר קרניה עלי...
אשריך, זה ממש נותן!
בהצלחה בהמשך!
מ-ע-צ-ב-נ-י-ם