בשארית עוד יום
הייתי רוצה להאמין
שהחיים השאירו לי מקום.
ולפעמים שהתכוונתי
לפזר מילים טובות
במקום לתת רגע של נחת
פיזרתי אלף אכזבות.
ובאתי אליך על סף מוות כוחותיי
הייתי רוח בחייך, אתה היית כל חיי
ורקדתי בך, ורעדתי בך,
ובך כל מה שנשאר לי, שארית כוונותיי.
תחת צל של פחד
שאריות של אשליה.
סיפורי אינו נכתב
וכבר נגמר כמו לא היה.
ולפעמים האמנתי,
אולי לא אשבר
אם אתן לך פחות
אך אתכוון לקצת יותר.
ובאתי אליך על סף מוות כוחותיי
הייתי רוח בחייך, אתה היית כל חיי
ורקדתי בך, ורעדתי בך,
ובך כל מה שנשאר לי, שארית כוונותיי.
ותחת צל האורן
בשארית הסתיו
רק רציתי שתדע,
זו כבר לא אני עכשיו.
ולפעמים אני חושבת
אם רק הייתה שם מלחמה
היה נשאר דבר ממני,
ולו רק נשימה.
תגובות
העברת את הכאב חזק וברור.
החרוזים לא מאולצים, והשיר בנוי נכון.
[טיפה הציק לי - "מוות כוונותי" ? לי לפחות, נשמע טוב יותר "מוׁת" לא בטוחה מה תקני..
וגם, וזה לגמריי לשיקולך "רגע-של-נחת" למה לא "רגע נחת"? מסתדר טוב יותר עם המבנה.]
אני חייבת לעבור על החממה שלך, הזנחתי לאחרונה..
אהבתי.
וה'רגע של נחת' הסתדר לי יותר טוב עם המבנה..לא יודעת להסביר כלכך חח...
תודה רבה רבה רבה על התגובה :)