אז ארזתי את חיי מתוך המקום הנורא ההוא.
הרגשתי שם לא אני. כאילו שאני עושה מה שהוא רצה שאעשה.
הוא- הכוונה ליצר. בעצם לא..הכוונה אליו. אל יפה העיניים ההוא....או שהוא היצר..
הרגשתי רע. הרגשתי מושפלת. כאילו כולם עשו לי רנטגן בכל פעם שעברתי שם. כאילו הם קוראים לי את המחשבות....
שמחתי.
נפטרתי מהמקום הנורא ההוא.
ארזתי את חיי? על מי אני מנסה לעבוד? אני תקועה עמוק עמוק שם, עם יפה העיניים ההוא שגורם לעיניים שלי לא לראות.
מה אני חושבת לעצמי שאני עוד שם?
שם, ולא פה.
פה אני מבכה על כל השטויות שלי שם.
שם, אני חושבת שטוב לי.
פה- אני יודעת שלא.
תגובות