כשהלכתי לבד,
לבד בעולם,
אז ראיתי שם פרח.
הוא נראה מאושר וקורן,
שהמתיק כל פיסה של ריח.
זה מוזר שטוב לו לבד,
כך חשבתי.
זה מוזר שיש מישהו בעולם-
שטוב לו לבד.
אבל אולי, בעצם, כשאתה לבד-
יש לך זמן אמיתי,
להיות עם עצמך כן-
וליצור לך רגע איכותי.
וזה נכון שקשה.
ולא טוב היות האדם לבדו.
אבל ברגע אחד של לבד,
של בדידות,
אתה בונה את עצמך.
את הביחד שלך.
איתך.
תגובות
את כותבת יפה!
ובאמת ההתחלה יותר יפה מהסוף..
בכלללללי השיר ממממש ממממש יפה!
אבל את כותבת מקסים...!
בהצחלה:)