מאמר לימי בין המיצרים

בס"ד

"משיב חכמים אחור ודעתם יסכל"

ערב חורבן בית שני, מקבל רבן יוחנן בן זכאי החלטה אמיצה מאין כמוה. הוא "נוטש" את המערכה, יוצא מירושלים, והולך "להשלים עם הרומאים". או, להיכנע בפני הרומאים, תלוי איך מסתכלים על זה. כאשר הוא מגיע אל המצביא העליון של הצבא הרומי - אספסינוס, הוא זוכה, ומשחקת לו השעה בצורה מפתיעה. רבן יוחנן בן זכאי נכנס אל אספסינוס דקות ספורות לפני שהוא (אספסינוס) מקבל את ההודעה שהסנאט מינה אותו לקיסר רומא.ובעצם, ריב"ז הוא האיש שמבשר לו על כך. בנוסף, ריב"ז גם מייעץ לו עצה פרקטית נוספת, ובכך קרנו עולה בעיני המצביא. ברגע זה פונה אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי בשאלה / הצעה דרמטית. במילים שלנו אפשר לומר שהוא שואל אותו "טוב, במה אני יכול לעזור לך?" עכשיו, שווה לעצור רגע, ולדמיין את הסיטואציה. אם נגיד שאפשר לחתוך את המתח בסכין, זה יהיה אנדרסטייטמנט. בעצם, עתידו של עם ישראל עומד כעת על כף המאזניים.  " IT'S NOW OR NEVER ".

כשסוקרים את תולדותיו של ריב"ז, רואים בבירור שמדובר באדם שצפה את המשמעות של מעשיו, והבין לקראת מה הוא הולך. ובכל זאת, לב מי לא יחסיר פעימה, ורגלו של מי לא תרעד ברגע שכזה? כאשר עליו לקבל את אחת ההחלטות הגורליות ביותר בתולדות עם ישראל, - אם לא הגורלית שבהן! 

[ובמאמר מוסגר אוסיף, שהיום מוכח אפילו יותר, שהחלטה זו אכן הייתה כה גורלית, שכן עד היום אנו עומדים לנוכח תוצאותיה, לטוב ולמוטב].

ורבן יוחנן בן זכאי אכן מקבל החלטה. - "תן לי יבנה וחכמיה". וזהו.      

במסכת ברכות, מובא סיפור מפתיע ביותר. רבן יוחנן בן זכאי שוכב על ערש דווי, ותלמידיו המובהקים באים לבקרו ע"מ לשמוע את צוואתו, בטרם ילך בדרכו האחרונה. והנה, במקום ללמדם מוסר, או לשמוח בתלמידיו הבאים לבקרו, הרי שברגע שהוא רואה אותם - ריב"ז מתחיל לבכות. אך הפליאה רק מתחילה כאן. שכן למראה השתוממותם של תלמידיו, פוצח ריב"ז - גדול הדור - במונולוג, שהוא כמעט הזוי בהתחשב במי שאומר אותו. הוא מסביר להם בדמעות, שהוא הולך להישפט בפני מלך מלכי המלכים, שאי אפשר לשחד אותו בַּמשפט. ולא זו בלבד, אלא שיש בפניו (בפני ריב"ז) שתי דרכים, גן עדן וגהינום, והוא אינו יודע באיזו מהן יוליכו אותו, ועל כן הוא בוכה. האם זה לא קצת מפתיע מפיו של אדם שהעמיד את עולם התורה על רגליו אחרי החורבן? אדם שהעמיד תלמידים הרבה, ועסק כל חייו בתורה ובמצוות? האם הוא באמת חושב שהוא בדרכו לגהינום? לאוזן המודרנית, זה נשמע כמעט כהתחסדות!

ואולם, בהתחשב בתחילת דברינו, העניין מתבהר יותר. מאז הפגישה הגורלית עם אספסינוס, חי ריב"ז את שארית חייו, בחשש נורא. הוא כל הזמן שאל את עצמו שאלה מתבקשת: "ומה אם טעיתי? האם ההסתפקות ביבנה וחכמיה הייתה במקומה? או שמא הייתי צריך לבקש יותר?" כי אם חלילה טעה ריב"ז, אז נכון שהוא כיוון לשם שמיים, אבל ברור שמי לוקח את האחריות להחליט, צריך לקבל על עצמו את האחריות לשאת בהשלכות. וידוע, שפנינה אמנם כיוונה לשם שמיים אולם בכל זאת נענשה.- וזה היה במקרה פרטי של פנינה מול חנה, אז קל וחומר בנושא שנוגע לכלל ישראל במשך דורות רבים, שמי שטועה בו עלול לשלם מחיר כבד!

לפני שנביא תשובה לתהייה של ריב"ז אודות גורלו, נזכיר את דבריו של גדול הדור שאחריו, הלא הוא רבי עקיבא. כאשר שומע רבי עקיבא על הדין ודברים שהתנהלו בין ריב"ז לאספסינוס, הוא מגיב בצורה שנשמעת קיצונית מעט. "קרא עליו ר"ע את הפסוק - 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' היה עליו לבקש על ירושלים". לרבי עקיבא אין כל ספק - ריב"ז טעה בהערכת המצב! טעות היסטורית- טעות טראגית!  ולראיה נביא את מרד בר כוכבא שממונף באקטיביות החלטית על ידי ר"ע. לדידו, אופציה של שלטון רומאי על עם ישראל בארץ ישראל, איננה רלוונטית ואיננה מתקבלת. אין פשרות.

ועתה, נשוב לריב"ז השוכב על ערש דווי ונאזין לדבריו. לאחר שבירך את תלמידיו, הוא חש ששעתו הגיעה, ואומר להם לפנות את הכלים מן הבית ע"מ שלא ייטמאו בטומאת מת. ואז, לפתע, הוא רואה משהו שתלמידיו אינם רואים, ואני מניח שאנחת רווחה עצומה בוקעת מפיו כשהוא אומר להם את מילותיו האחרונות: "והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא".

לא רק שריב"ז הולך לגן עדן. אלא שחזקיהו מלך יהודה בכבודו ובעצמו בא ללוות אותו בדרכו לשם! אך מעבר לכבוד הגדול שיש בדבר הזה מצד עצמו, יש כאן נקודה יסודית. מי הוא זה שבא ללוות את ריב"ז לגן עדן? דווקא חזקיהו המלך, שמרד במלך אשור! זה שלכאורה היה מחליט הפוך לגמרי מריב"ז, אם הוא היה זה שעומד מול אספסינוס! ומכולם, דווקא חזקיהו בא ללוות את ריב"ז, כאומר, אף אני סומך את ידי על החלטתו של ריב"ז והיא מקובלת גם למעלה!

לכאורה, ניתן היה לסיים את הדברים כאן, אולם עדיין נותרה קושיה אחת. סיפור מעמד הסתלקותו המדהים של ריב"ז, בוודאי התפרסם מאד, וסביר להניח שהגיע לאוזניו של רבי עקיבא. לא זו אף זו - ר"ע הוא תלמידם המובהק של שניים מהמשתתפים, ר' אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה. ומהם הוא בוודאי שמע את הסיפור. אז איך ניתן להבין את דבריו החותכים נגד החלטתו של ריב"ז? מדוע הוא לא חוזר בו, לאחר שהוא שומע שיש לרבן יוחנן בן זכאי "הכשר" מחזקיהו המלך בכבודו ובעצמו?

נראה לעניות דעתי, שאולי אפשר לומר, שדווקא משום שחזקיהו המלך הוא המלווה, הוא ולא אחר, דווקא משום כך, הסיק רבי עקיבא שהדברים אינם כל כך פשוטים. כידוע, ביקש ה' לעשות את חזקיהו משיח, אך הדבר לא עלה יפה, מסיבות שלא נאריך בהן כעת. והנה, אם הצעד שנקט בו ריב"ז הוא הצעד שמחיש את דרכו של עם ישראל אל הגאולה, אז למה לא לשלוח מישהו שמזוהה יותר עם הגאולה? לדוג' אליהו הנביא (שכידוע יבשר על בוא המשיח), או אולי דוד המלך שהבטחת המשיחיוּת לאורך הדורות קשורה בו (משיח בן דוד)? למה שלחו משמיים דווקא את מי שפספס את ההזדמנות? אז אמנם, מסכים גם רבי עקיבא שריב"ז קיבל את חלקו בגן עדן - על כך אין חולק. אולם, לדעתו של רבי עקיבא, הגם שריב"ז קיבל החלטה נכונה, הרי שהייתה לפניו אפשרות לקבל החלטה שהייתה נכונה הרבה יותר!  ופה לדעת ר"ע, כָשַל ריב"ז. ועל כן הוא דורש את דרשתו הקשה. כי רבי עקיבא הולך בשיטתיות לאורך כל הדרך עם ההכרה וההבנה, שכדי להיגאל, אנו צריכים לפעול בצורה אקטיבית ולא מתפשרת.

שנזכה.