עכשיו אני מרשה לך ללכת מכאן
שלא תסגור עליי בכוח מילותיך
כי הארת עליי במין אור מסוכן
ושרפת, בכוח שתיקותיך.
אני כאן רק כדי למצוא תשובה
על מה בעצם אנחנו עוד נלחמים?
נדמה לך שכן, אבל כבר אין פה אהבה
כמה שאתה תמים.
אני הרי מזמן כבר יודעת את הסוד
בין ריגוש ואהבה גבר יכול לנדוד, לנצח.
ובעצם בכלל לא ביקשתי ממך לבחור,
רק ביקשתי שתלך, רק תלך,
ואל תחזור.
עכשיו אני מרשה לך לברוח
גם אם זה לא אומר שיש לך לאן.
כי תמיד היית ייאוש במעטפת כוח
דג זורם במעטפת לווייתן.
ואתה בכלל לא חלק מהספר
בעצם, אתה סתם פרק שנתלש.
נדמה לך שכן, אבל אפילו אין פה אפר
כמה שאתה חלש.
אני הרי מזמן כבר יודעת את הסוד
בין ריגוש ואהבה גבר יכול לנדוד, לנצח.
ובעצם בכלל לא ביקשתי ממך לבחור,
רק ביקשתי שתלך, רק תלך,
ואל תחזור.
מרחוק ניתן לראות, משהו בטח הסתדר
רק מקרוב רואים עד כמה אני עוד חלשה.
ומחר בטח יחשוב איזה אדם תמים אחר
שאני מחפשת אכזבה חדשה,
אני כבר לא.
תגובות
ובכלל אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך, שני בתים + פזמון
יפה מאוד!
רק הערה קטנטונת:
בבית שמגיע אחרי הפזמון הראשון, בשורה השניה שבו:
"גם אם זה לא אומר שיש לך לאן".
נראה לי יותר נכון לכתוב: "גם אם זה אומר שאין לך לאן".
תמשיכי לכתוב לנו.
רק שמחה!
ואת יודעת-אני חולה על הכתיבה שלך!