קשרים.

בעזרת ה' יתברך.                                                                                                              כ"ז אדר ס"ט.

יש המון דרכים לפרום ולהתיר קשר:
אפשר למתוח אותו חזק-חזק, עד שיינתק.
אפשר לשים עליו דבר כבד, שיחנוק אותו.
אפשר לגזור אותו עם מספריים חדות.
אפשר מלכתחילה בכלל לא לקשור טוב.
אפשר להתיר אותו עם האצבעות בעדינות.
אפשר להוציא לאט-לאט, סיב אחר סיב, עד שלא יהא עוד במה להיאחז.

יש המון דרכים להתיר קשרים, מכל הסוגים ומכל המינים. דרכים קשות יותר, וקלות יותר; מהירות יותר ומהירות פחות. יש קשרים שלא צריך להתיר, כי בכלל שוכחים מהם. יש קשרים שרוצים להתיר אבל לא מצליחים. יש קשרים שצריכים להתיר, אבל לא מוצאים מספיק רצון, או אומץ לעשות זאת. יש קשרים שבקושי מספיקים לקשור, וכבר הם נפרמים.

יש קשרים שנשארים לנצח.

סיכמנו פעם שגם שלנו. טעינו? ואולי בעצם עכשיו אני פשוט לא רואה טוב, והקשר עדיין נושם, ופשוט רק הידיים האוחזות בו הרפו מעט מאחיזתן, אך תיכף הן יתעשתו ויחזיקו אותו חזק-חזק? ואולי אני, כמו תמיד, סתם הוזה.
הלוואי שידעתי מה אתה חושב. הלוואי וידעתי אם גם אתה כל כך כואב, מתגעגע. הלוואי ואתה בכלל חושב עלי. שהחומות האלו ישברו כבר. שהאור הדק והמתוק הזה (האמנם, רסיסי האהבה יכולים ליצור השתקפות אור כל כך נהדרת וכואבת?) יצליח לפרוץ כבר את הקליפות האלו.
עפנו ביחד, נכון? אם כך, מה יש? אסור לנו גם ללכת יחד? לטבוע יחד?

__________________________

1) בעקרון הקטע נכתב לבת. לא לחנוק אותי. J
2)כדאי לשנות את כל ה"אפשרים" האלו למעלה למילים אחרות בכל פעם? או שזה בסדר מן רצף שכזה?
3) את הסוגריים בקטע האחרון להוסיף בסוף המשפט, או להשאיר ככה?