יַלְדָּתִי, הִנָּךְ
עוֹד תָּמַהּ וְזָכָּה
וְאֵינֵךְ מְבִינָה
אֶת גֹּדֶל בַּקָּשָׁתֵךְ
אֲשֶׁר אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת
מְעימי.
לֹא, אֵינֵךְ צְרִיכָה
לְהכְבּיר בְּמִלִּים.
מַבָּטֵךְ הַכּוֹאֵב לִי
אוֹמֵר יוֹתֵר מִכֹּל
הַכֹּל.
וַאֲנִי, יַלְדָּתִי,
הִנְנִי מַבְטִיחַ לָךְ
כִּי כַּאֲשֶׁר תִּגְדְּלִי
תֵּדְעִי הַכֹּל.
תגובות
אין מילים!!
התחברתי כ"כ!!!
שבת שלום:)
דווקא יש דברים שכשגדלים שוכחים.
את כותבת מקסים.
ואת מקסימה.
[מזל שיש נהגי אוטובוס בעולם. ^.^]
ותודה מתוקה. :-)
על הכל...
שבת שלום!
התגעגעתי לשירים שלך.. (מזמן לא נשארתי עד 4 בבוקר ערה..:))
זה כ"כ יפה!!
אבל תזכרי, שגם כשגדולים- לא תמיד צריך לדעת הכל.
ועד שנגדל- יש עוד דרך ארוכה. הלוואי שתהיה עם כמה שפחות כאב. (וזה תלוי גם בנו).
אוהבת כל כך!!
(שולחת חיבוק)
רק שמחה וטוב!
לפעמים עדיף לא לדעת הכל
מרבה ידע - מרבה דאגה