איך זה נתתי
לתמימות, לטיפשות,
לסיכלות,
להגיד לי
שאתה אוהב.
איך זה יכולתי
להישרט, להיפצע,
לדמם,
ועדיין להאמין
שיש לך לב.
איך זה שחררתי
את לבי כפרפר,
אותו הפכתי
למעין מאושר,
והלא כל פרפר מגיע יומו,
והנה הוא גולם, ותו לא.
כתולעת משי
כירסמת רגשותיי,
באותם הירהורים
שכבשו לילותיי,
והלכת, כאילו כלום לא קרה,
על גופי הדומם, נגיעת יד קרה.
תגובות
אהבתי במיוחד את הבית השלישי - דימוי מעולה!
אין לי יותר מדי הערות, השיר הוא פשוט ויפה. כמה שאלות.
זה אמור להיות "כאותם הרהורים", בבית האחרון? אולי התכוונת, "באותם הרהורים"?
ובסוף - לא הבנתי את כוונת השורה האחרונה? האם הכוונה היא ש"נגיעת יד קרה" מדמה את "כלום לא קרה"? לא ממש הבנתי.
צריך לתקן את השורה השנייה בבית השני.
נהנתי זה לא סיכום מוצלח מהשיר, אבל נורא התחברתי או משהו.
בהצלחה בהמשך!
אני מאוד אוהבת את הדימויים שלך, שהם די תדירים בכתיבה שלך.
לגבי השורה השניה בבית השני לעתים זו בעיה בפונט עצמו
וכשבאים לערוך זאת ב'ערוך יצירה' אז זה לא מופיע שיש את הסימן ההוא.
סומכת עליך שתעברי הכל באמונה ושמחה!
כל הישועות!