אולי יום אחד, כשהשמש תזרח
אעלה אל הגג ולמטה אצרח
לשונות של אש שישרפו את כל כולי
מבפנים מתאכלת ונותנת את קולי
עומדת כאן לבד
מוצפת אור גדול
דממת אלוהים
עכשיו מתחיל הכל
ואני פה לבד. עוד עומדת
קולי אינו נשבר, ידי אינה רועדת
ונגמר;
זה עבר
זה היה כל כך קצר
נשימה חרישית, מבט מנצח
זה עבר ונגמר, עד מחר.
תגובות
אהבתי את השימוש בזמנים השונים-עבר,הווה,עתיד...
בהצלחה בהמשך!
שיר יפה מאד! כתוב מדהים!
את/ה לא מקפיד/ה לכתוב אלוקים עם ק'?
"נשימה חרישית, מבט מנצח
זה עבר ונגמר, עד מחר."..
אני מתה על הסגנון שלך. חריזה- אבל לא ע"פ הכללים המקובלים.
תודה. :)
לאב יו.