הפסקתי לכתוב כבר תקופה ארוכה.
כנראה שאיבדתי תמימות מתוקה.
אנא, סלח לי אלי על תקופות מרירות,
ועל איך שנפלתי אל בין השורות..
אבא, אני מתפרקת.
נחנקת.
צועקת אליך- עזור לי אלי!
אבא, אם רק הייתי בוחרת.
את כל מה שטוב בשבילי.
איני יודעת מספיק ואיני מבינה,
מה עלי לעשות כדי להשרות השכינה.
איך אגרום לאחר לעשות דבר,
שאני לא אפול בו ויהיה מאוחר..
לתקן.
תגובות
מצטרפת להערה של מישהי 5, נראלי יותר קטע ופחות שירה..
עוד משו- יש פה המון המון המון סימני פיסוק. ז"א, בד"כ הם מוסיפים- אבל לפעמים הרבה יותר מוסיף זה דווקא לדלג על כמה.
נגיד, מקומות שזה ממש הפריע לי-
'אבא, אם רק הייתי בוחרת.
את כל מה שטוב בשבילי.' - לטעמי, יותר חלק וזורם-
אבא, אם רק הייתי בוחרת
את כל מה שטוב בשבילי.' -בלי הנקודה שם בסוף. [ובכלל, היה אפשר להוסיף פסיחה אחרי ה'אבא,' זה גם יוסיף המון. משו כמו כותרת לפניה ישירה..]
ויש עוד מקומות, נגיד ה'מאוחר..' שבשורה הלפני אחרונה.
סה"כ, יש מקום לעבוד עוד, אבל ממש יפה..