יום בהיר.
שמש בוקר מבריקה את עינייה, מפלרטטת קלות במשחקי צבע עמוקים,
מדגישה היא עולמות מנוגדים ספק חום- ספק ירוק האחד כצבע האדמה
השני כצבע העץ והירק. חיבור לא שלם של אש יוקדת עם רוגע עילאי,
של חומר ורוח...
ובהשתקפותה נראים לפתע הזכרונות והצלקות, הצהלה והדאבון.
אישוניה פזורים פסים המגלים את סיפור חייה. כל פס בסיפורו שלו, מדבר הוא בעד עצמו, ללא מילים. שיערה המאובק והיבש מסתיר בחובו סודות ורזים הקשורים עמוק אל תוך מצחה הרחב, ועליו, כעדי, כתובת ידועה-לא ידועה. שונה. מוזרה. מיוחדת.
על ארשת פניה ניכר חיוך צהוב ורחב, אוהב ותמים.
נמוכת קומה היא. לבושת בגדים נאים וצחים ומתחתיהם גופה מלא קעקועים,
ועל גבה, תרמיל מסעות ישן מלא הוא בגעגועים עם טעם עפר, שירים מכאיבים ואהבות שלא יוכלו להתגשם לעולם...
אך חיוכה, אינו מש מפניה. אינו מרמז הוא לעולם על לב שבור, עולמות מפוצלים או על סיפור חיים.
תגובות