כשהכל קורה ואת לא שם, אלא רחוק בתוך הזיותייך, כנראה לא תוכלי למצוא דרך מתוך מחשבותייך.
כשהחיים עוברים ואת לא חלק מהם, סימן ששכחת עצמך במציאות אחרת, ודעי לך, קשה הדרך חזרה.
הלכת רחוק ברצונותייך, אך בעצם נשארת במקומך, ורק דמיונך מרקד כחזיון תעתועים אל מול עינייך, מבלבל בהתקדמותך המזויפת אל מטרה בלתי נראת לעין. את מאמינה בה, פתיה, וכולנו צוחקים לך.
הסתכלי שם, באופק- רואה אַת ים רגוע? אלו חייך. לעיתים סוערים הם, נכונים דברייך, אך לא מכורח המציאות מרעישים גלייך, אלא מזעקת פצעייך, הרוצים איש שיראה דמם, איש אשר יבכה ויחבוש ליבך.
ואין איש, אינך רואה? הרחקת את חברייך בניסיונותייך להשאירם.
ספונה את בדמיונך, בחייך אשר יצרת לעצמך. ספונה את בחיים בהם אין מקום לאיש, מלבדך.
פקחי עינייך, ילדה.
כאשר תתעוררי יום אחד ותגלי שמה שהכרת נעלם, שמה שידעת נשכח, ושמה שבנית נשבר בך מזמן- מה הסיכויים שתוכלי להמשיך הלאה?
שתקי.
תגובות
וזה לא קורה הרבה.
(הלוואי באמת,שתחזרי).
"אך לא מכורח המציאות מרעישים גלייך, אלא מזעקת פצעייך"
כל מילה כמו מתק אינסוף של אור הפותח את מסך הערפל השחור.