תְּשׁוּבָה

רְסִיסִים שֶׁל חֵטְא נִסְפָּגִים,

בְּאַדְמַת הַתְּשׁוּבָה הַלָּחָה,

שׁוֹאֲפִים אֶל מֵימֵי הַיָּם,

אֶל הַסְּלִיחָה.

כְּמֵהִים לִשְׁתּוֹת אֶת גַּלָּיו

הַמְּלוּחִים מִדִּמְעוֹת הַוִּדּוּי,

חָשִׁים עוֹד טָעָם בְּדִידוּת,

טָעָם נִדּוּי.

מַלְאֲכִים נִרְקָמִים בִּשְׂפָתָיִים,

זוֹעֲקִים: אָנָא סְלַח!

גּוּף מִתְמַזֵּג בֵּין רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם,

וְהִנֵּה הוּא מַלְאָךְ.

אַךְ עֵת תֹּם יוֹם הַדִּין, מֵקִיץ,

וְרוּחוֹ - מִלְחָמָה עוֹטָה דָּם,

אָז יָשׁוּב אֶל אַדְמַת נְעוּרָיו,

וְנִקְרָא שׁוּב בִּשְׁמוֹ:

אָדָם.