פורסם בתאריך כ"ה בתשרי תש"ע, 13.10.2009
ילד רץ את פסיעות חייו
ברציף אספלט לבן.
עולה על רכבת עם משאו:
זוית חיוך, לב דואב.
שמיים שחורים,
שחורות ריאותיו.
כוכבים נדלקים
להאיר את עיניו
בתוכו.
הצצה תוך פנימית מבשרת
שעוד קיים ניצוץ של שינוי
רציף מתקרב, הרכבת עוצרת,
אך הילד-
ממשיך לשבת.
תגובות
גם הביצוע יפה... אהבתי את "שחורות ראותיו" מקורי כזה...
חבל שזה נגמר בסוף עצוב, זתומרת הוא איבד את ההזדמנות וזהו - זה לנצח... אבל זה קורה לנו לפעמים בחיים לצערינו, וסתם כך מבחינת יופי אני אוהבת סוף עצוב אז זה יפה.. (מזוכיסטית שכמותי)
קיצער חפרתי נראלי (?)
מה שכןןןן(!!!)
למה כזה פונט??? זה מציק בעיניים!!!
המשיכי כך!!!