יש תקווה לאור הירח.

התבלבלתי קצת, הירח מנסה להאיר, אבל צריך שמש בשביל חושך כזה. מוזר שאת רואה בשמש ענוונתנות, למרות שיש בה גם צד כזה, אבל לא זה שהיא מראה לנו. ענ"ד..
אבל, בעצם, עצם נוכחותו של הירח, -הלילה- לא מאיר, אבל מעיף קצת את החושך.
אמרתי לך לא מזמן, או שדי מזמן, [השאלה באיזה מד מודדים את הזמן..] שמצאתי בך משו אבוד. וגם הקטע הזה, קצת מאוד אבוד.. מי רוצה לגרש את החושך, מי רוצה לשמוח, בסוף יש תקווה..
לגבי המבנה והכתיבה-
הבית הראשון, לדעתי, מסובך קצת מדי. אולי יותר מדי עומק ב6 שורות?
המבנה מאוד מבולבל, 5 שורות, 2 שורות, 4, שורה אחת. אהבתי, לי זה הוסיף המון לתוכן.
עוד משו- נראלי הכנסת לפה המון המון המון נקודות כואבות ביחד, עם טיפת אופטימיות בכל בית, ויצרת קצת בלאגן. שיכול להיות לא טוב לקטע, ויכול לתרום המון לרעיון. פה הוא תרם, בגדול.
ציטוט שנורא התחבר לי,ולהקשר שלי [ניינייניי תקשורתת :)] ואולי וכנראה רק לי- "ורוח סחפה מפרש בודד, בסוף הפכה אותו בודד יותר..."

ילדה, אני אוהבת אותך.
והתגעגעתי. [כן, אפשר להתגעגע גם כשנמצאים יחד כל היום.]
יוואו שנים לא חפרתי לך ככה.

לציין מקור לציטוט. הוא של הפרוייקט של עידן רייכל, מהשיר "הכל עובר".