ב"ה ית' בר"ה
ורציתי לענות.
רציתי לצעוק, לצרוח ולהוציא הכל החוצה.
את כל מה שיש לי בלב.
על כל אותן השנים
וכל אותן הפעמים שנפגעתי.
רציתי לכעוס, לבכות ולהחזיר,
אך לא עשיתי זאת.
כיוון שלפני כן התפללתי וביקשתי:
"רבונו של עולם, עזרני והושיעני שאזכה
לשתוקי למחרפי ולמבזי נפשי. ולמקללי נפשי תידום.
ואהיה מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם
ואינם משיבים,
עושים באהבה ושמחים בייסורים"...*
הכעס, התסכול והעצב נעלמו כאינם,
העיניים נשארו יבשות והלב נשאר איתן.
החיוך נותר על השפתיים והכל נשאר
שקט ורגוע כבתחילה.
______________________
*מתוך ליקוטי תפילות של ר' נחמן מברסלב,תפילה צו'.
תגובות
את ההמשך פחות אהבתי-
מ'כיוון שלפני כן..'- אנ'לא מזלזלת חלילה לתפילות, פשוט ההתחלה גרמה לי לצפות למשהו אחר. זה די שתי חלקים שלא מתחברים יחד כ"כ.
הסוף דווקא כן מתאים..
אה, גם בקטע הזה של התפילה- זה די משתנה מכתיבה של קטע, לכתיבה פשוטה..
אהבתי מאד!
ברכות והצלחות בהמשך...
רק רציתי לשתף בתפלה שקראתי בליקוטי תפילות,תפילה שמאוד התחברתי אליה, והיא עזרה לי ממש המון לגלות סבלנות ובטחון בה'. אז כתבתי את מה שהרגשתי לפני התפילה ואת מה
שהיא גרמה לי לאחר שקראתי אותה.
תודה על התגובות :)
אני בשוק...איך תארת את הרגשות...מדהים!
באמת!
כ"כ הזדהיתי....!!
בהצלחה בהמשך!!:)