אתה

בין טיפות של אושר

למבול השנאה,

בין ליטוף מתוך יושר

לנשיכת הקינאה,

בין צבע הלילה

לחיוורון האור,

בין שפיות של אור בוקר

ללילה שיכור,

בין רחש הים

לצווחת עטלף,

בין שעה שכמו נצח

לרגע חולף,

קיים אדם

(כמו אז גם עתה,

בין החרב לדם)

וזה –

אתה.