היא תופיע, כשמש פולחת עב קר
ותגיה את דכי חושכי;
תגרש בקולה דום עצבות כה מוכר,
תפלס מסילה אל תוכי.
בנגנה, את יומי היא תשיב להאיר
עת תיתן לתוויה דרור;
יעלצו הצלילים כי זכו להנהיר
נשמה ששבעה מרור.
עת תקרא היא השיר, שמנפש כתבה,
ירצדו הדמעות בעיניי;
ואזכור, איך בטרם בואה צור אבה
בבדידות נמלאו רעיוניי.
בלוקחה המכחול וירקוד על הבד,
ציורה הנפלא לי יקסם;
ותצא ממסגר נפש איש נאבד
ובגן-עדן מקדם תושם.
היא תופיע, חיים חדשים בי תנסך.
הן מוכרח הוא היום לבוא!
ועדוׁ לבבי עוד עוטה הוא מסך
תגובות
כל הכבוד!
יפה!
אשריך!
הצלחות!