7/05/08
הר"מ יקותיאל נכנס אל כיתה י"ב2. התלמידים נעמדו. והוא סימן להם בידו לשבת.
"בוקר טוב לכולם, אני מזכיר ששבוע שעבר סיפרתי כאן בכיתה על הדיון הארצי שהולך להתנהל בין תלמידי כיתה י"ב בכל המגזרים כאן בארץ. הפאנל הזה ישודר בערוץ 2 בטלוויזיה. והתבקשתם לבחור תלמיד אחד שאתם מוצאים לנכון לבחור בו כמייצג. התלמיד שבחרתם שמיד אומר את שמו, ייאלץ לעבור עוד שלושה מיונים. בסופו של דבר רק 5 מתמודדים מכל הארץ יעלו לדיון המתוקשר"
כל התמידים זזו במושבם. חלקם רצו להיבחר. חלקם ממש לא רצו להיבחר. אבל כולם בהחלט רצו כבר לדעת מי "הנבחר".
"אני חייב לציין שבחירתו של התלמיד הייתה בחירה של כולם. פה אחד. ממש רובם המוחלט של התלמידים כאן בחרו אותו" הרב יקותיאל עצר לרגע משתף דיבורו והחל לפסוע בין השורות בכיתה. הוא נעצר מול שולחנו של איתי ודקל.
"התלמיד שנבחר הוא איתי" אמר הרב ושיגר לעבר איתי חיוך חם כאומר "אני שמח שהם עשו בחירה נכונה. אתה בהחלט מתאים..."
"ואואוווו... הופה הופה!! אח שלי... איזה מלך.. ערוץ 2.. תותח אתה!" צווח דקל, חברו של איתי לספסל הלימודים.
"איתי שלנו ולא ניתן אותו... איתאייייייייי... איתאיייייי ונעל אחותו" צווחו כולם.
הכיתה התמלאה בצהלות רינה וגיל. כולם שמחו שהיה זה איתי שנבחר. גם התלמידים שהשתוקקו להיבחר, בתוך תוכם ידעו שלאיתי הכי מגיע. באיתי הייתה סובלנות אין קץ. והקשבה. הוא היה טיפוס רגוע. ועם זאת נחמד ומצחיק. הוא בהחלט היה מהדמויות הבולטות ביותר בישיבה כולה. והיה אהוד מאד.
"יפה שכולכם שמחים עם איתי. אבל אני מבקש כעת לשבת." עצר הרב יקותיאל את החגיגה.
התלמידים התיישבו. חלקם מהר. חלקם לקחו את הזמן. אך כשהתיישב האחרון שבהם פתח ואמר הר"מ "אני מבקש לפתוח את הגמרות בנושא האחרון שהפסקנו. יש לנו הרבה חומר להספיק. אז בזריזות כולם לבית המדרש".
התלמידים יצאו מן הכיתות אל עבר בית המדרש בצעדים מהירים. איתי נשאר בכיתה. הוא היה מבולבל מאד. הוא לא ידע מה עליו לעשות ומה הדיון הזה בדיוק שכן איחר בשיעור בו הרב הסביר אודות הדיון המתוקשר. הוא בדיוק שוחח אז עם ברק בר-לב. ולא היה לו שמץ של מושג לאן הכניס את עצמו. או יותר נכון לאן חבריו לכיתה הכניסו אותו.
כל הכיתה כבר יצאה אל עבר בית המדרש. איתי היה האחרון שנשאר.
"איתי. אנחנו נעבור יחד את המיונים. צריכים להיות מאד מוכנים לכל שלב. בשבוע הבא יתקיים השלב השני. זה הראיון. השלב השלישי הוא הרצאה קטנה שתיאלץ לתת בפני השופטים הבוחרים את המייצגים. והשלב האחרון לפני הדיון עצמו הוא לעמוד באולם עם אנשי תקשורת, עיתונאים, שופטי הנציגים לתחרות ועוד כמה אנשיי תקשורות שימטירו עליך שאלות ותיאלץ להתמודד עימן. אם תעבור את כל השלבים האלו איתי, ואני בהחלט מאמין שכן, אז ב20/10/08 לפי התאריך הלועזי יתקיים הדיון" סיים הר"מ את נאומו.
"אבל הרב, אני לא יודע.. אני לא כל כך יודע בדיוק מה לעשות.. אני לא יודע בכלל אם אני מעוניין.. הרב אני.."
"נדבר אחרי השיעור איתי. כל הכיתה כבר בבית המדרש. אחר כך..."
איתי דידה אל עבר בית המדרש כשהוא שקוע מחשבות אודות המצב אליו נקלע. "מה לי ולדיון הזה?" חשב "אבל אולי בעצם זו דווקא הזדמנות טובה להשקיע במשהו שמתאים לי ואני אוהב?! מאז המוות של שחר לא עשיתי המון דברים שאני מאד אוהב. אני בקושי מנגן. עזבתי את הסניף. לא מבלה. וזה לא טוב. זה לא צריך להיות ככה... אולי דווקא הדיון הזה ישחרר אותי קצת. אני יכול לתת מעצמי.. אני יודע את זה.. אני יכול להצליח"
"כן" החליט איתי "אני הולך עלזה..."
תגובות
בכלליות כל הסיפור ממש מהממם...
הצלחה בהמשך!!!
קרעת אותי עם הקטע של איתי איתייי ולא ניתן אותווו..:P
התגלגלתי פה מצחווק..:)
את טאוובה!!!
מ-ה-מ-ם-!!
את רוצה להגיע לעיקר וזה יפה אבל הבעיה היא שבדרך לעיקר חייבים לפרט!!
וחוץ מזה- הסיפור קצת צפוי מידי.. והספוילרים לא כל כך עוזרים לזה להיות הפתעה..
וחוץ מזה- איך צמחו לו התארים של ה-"באיתי הייתה סובלנות אין קץ. והקשבה. הוא היה טיפוס רגוע. ועם זאת נחמד ומצחיק. הוא בהחלט היה מהדמויות הבולטות ביותר בישיבה כולה. והיה אהוד מאד."
בגלל שהחלטת שהוא מתאים לתפקיד???
זה צריך לבוא לידי בטוי גם קודם.. ואותו הדבר נמצא גם בפרקים קודמים!!
סליחה שאני ככה תוקפת.. פשוט.. גם אני כותבת ורואה את הפגמים שמצאתי אצלך גם אצלי בסיפורים.. לכן זה כ''כ מפריע לי.. כי הבעיה המרכזית היא שלי..
אבל בתכלס.. סיפור יפה עם עלילה מעניינת ופונטציאל גדול!!
שיהיה שבוע טוב!
זה לא שלב שלב.
אלא קטעים קטעים. חוזר לעבר. להווה. לעתיד. וכו.בכל אופן כך הוא בנוי בהתחלה.
בהמשך הסיפור, האופי של איתי כפי שתואר בפרק הזה ממש יבוא לידי ביטוי.
אני מאד מבינה את המקום של ההערה שלך בקשר למשפט האחרון שאולי כן קצת מהיר. (למרות שלפעמים אנחנו כן מחליטים בכזאת מהירות ומשנים דעה מהר מאד...) אבל בקשר לתכונות אופי אני בהחלט מסתפקת בעובדה שיבואו לידי ביטוי אחר כך.
המון פעמים בספרים (גם מוכרים ומפורסמים...) מתארים דמות ואז עוברים לסיפור ושם כבר מבינים איך תכונות האופי של אותה דמות באות לידי ביטוי.
אני מאד מקווה שההערה לא תראה כהצתדקות. אני דווקא מאד מאמינה בהערות ובביקורת. אבל לא כל כך הסכמתי איתך.
יום מועלה.
ותודה בכל מקרה על התגובה.
זה באמת סבבה לגמרי.
:)
אבל מה שהכי הפריע לי- כאמור זה המעבר המהיר של הסיפור, כלומר, רואים שאת רוצה להגיע לעיקר העלילה.. לדוג בעמוד הזה- לזה שהוא מחליט ללכת על ההצעה.. אבל כל הדרך להחלטה הזאת כתובה.. איך להסביר את זה??? כאילו.. בכלל לא מפורט מה הוא חושב על הדיון הזה ומיד הוא מחליט שזה טוב לו ושברור שהוא הולך על זה... ראיתי את זה בהרבה מקומות בסיפור.. את רוצה להגיע לעיקר-להחלטה.. אבל מה לעשות שבדרך לעיקר יש הרבה דברים ופרטים קטנים שגם אם הם נראים לא חשובים- הם אלו שהופכים את הסיפור ליותר אמיתי, נכון ושלם..
ומהדמות שלו לא כל כך לומדים על אופי. הוא הוזכר פעם אחת בשהות עם שחר ובפעם השנייה כשעזר לנטע כשנפלה. אני לא מבינה באיזה "צורה שונה" כלשונך, הוא תואר. בקשר למעבר המהיר אני באמת אתקן..תודה!
ברשותך אני אתן לך כמה הארות קצרות (לא טעיתי. הארות ב-א, ולא ב-ע, כי הערה אף פעם לא נשמעת טוב, בניגוד להערה, שיכולה אף להתקבל:) ) - על הפרק הספציפי הזה, לי מה שנראה לי.
א. דבר שחזר והציק לי בעין, כבחור ישיבה, הוא השימוש שלך במהלך הסיפור בתואר ר"מ כדי להציג את הרב. אומנם זה נכון שיש את המושג הזה, אבל הוא איננו מתאים לכתיבה בתוך הסיפור. לא כותבים: "הר"מ יקותיאל נכנס לכיתה". זה פשוט לא זה. פשוט צריך לכתוב: "הרב יקותיאל נכנס לכיתה..." וכנ"ל כמעט בכל הפעמים שבהם השתמשת במילה ר"מ - כשלפעמים אפילו אם זה היה יכול להסתדר בתוך המשפט, זה לא התאים בגלל שעל ר"מ מדברים רק כשמציגים אותו כר"מ של כיתה או שיעור כלשהו... ואת גם ב"אחד על אחד" הצגת אותו כר"מ.
לכן, עצתי לך, לוותר על המילה ר"מ בפרק (ואולי גם בכל הפרקים? הגיוני שהשתמשת עוד...) ובמקום זה לכתוב בפשטות הרב...
ב. כתבת, ואני מצטט: "התלמיד שבחרתם שמיד אומר את שמו". זה לא הולך. אי אפשר לכתוב מילה אחרי מילה עם שימוש בקידומת "ש-" - ואני מתכוון, גם אם לשונית ותחבירית זה תקין (ואני ממש לא בטוח שזה תקין, וצריך לבדוק את זה) - הרי שמבחינה סיפורית זה לא בריא, וסופר וכל כותב שהוא בעצם, צריך לגוון בכתיבה שלו ולא לחזור כל הזמן לאותן קלישאות/ביטויים/מילים/קידומות למילים...
זה מזכיר לי שסיפור אחד שעבדתי עליו ממש קשה, כשנתתי אותו לרב אחד אצלנו שמבין בספרות, שיקרא, הוא קרא, וכשהחזיר אלי אותו היו לו כמה הערות בשבילי, ובאחת מהן הוא הפנה את תשומת ליבי לעובדה שבקטע מסוים בסיפור, תוך מספר שורות, אני חוזר על אותה מילת תיאור או קישור (אני כבר לא זוכר בדיוק מה) כמה פעמים. הוא הסביר לי שזה מפריע בעין ושצריך להיות יצירתי ולמצוא מילים חליפיות.
זה המצב כאן. במיוחד כשזה מילה אחר מילה.
לכן, אם תקשיבי לעצתי - אני ממליץ לכתוב ככה: "והתלמיד שבחרתם - ומיד אומר את שמו - יאלץ...". ככה יהיה נחמד יותר לקרוא את הסיפור, לעניות דעתי.
ג. כתבת, ואני מצטט: "פה אחד. ממש רובם המוחלט של התלמידים כאן בחרו אותו"". זה לא תקין. או פה אחד, או רובם המוחלט... כי רוב מוחלט, עם כל הכבוד, זה עדיין לא פה אחד.
ד. השתמשת בסיפור בביטוי "לספסל הלימודים". זה צרם לי פעמיים. פעם אחת, כי לא נראה לי שזה ביטוי שבכללי משתלב בסיפור. אין צורך בכוח לדחוף ביטויים בשפה גבוהה כדי להרים את הסיפור ברמה מלאכותית. תכתבי אמיתי, מאיפה שאת נמצאת, ומשם תגיעי הכי גבוה שאפשר. לכן לעניות דעתי, אין לך להשתמש בביטוי "ספסל הלימודים". לא צריך את זה. מספיק להגיד "חברו", ולא צריך "חברו לספסל הלימודים".
הפעם השנייה שזה צרם לי, באותו מקום, זה בגלל שגם אם נגיד וזה היה יכול להשתלב בסיפור שלך - המיקום שלו היה ממש בעייתי. אני אסביר - מיקמת את הביטוי הזה מיד לאחר משפט שנכתב בסלנג. הביטוי עצמו נכתב בשפה גבוהה. בלשון ישנם שלושה מדרגי לשון - מדרג לשון נמוך - סלנג, ביטויי רחוב וכאלה, מדרג לשוני בינוני ("נורמלי") - שפת הדיבור הרגילה של אנשים, ומדרג לשוני גבוה - שמתאים יותר לכתיבה ושירה, ופחות לדיבור ביום יום (אלא אם כן אתה רוצה להיות פלצני...). סופר טוב הוא סופר שהולך עם מדרג לשון אחד לאורך כל הסיפור שלו, וחורג ממנו רק במקרים שזה ממש מחייב, כגון - אם כתב את הסיפור בלשון סלנג (=מדרג לשוני נמוך), אבל פתאום הגיע ליד הערס איזה פרופסור שרוצה לדבר איתו - הסופר, כדי לחזק את דמותו של הפרופסור המכובד, ישתול לו בפה מדרג לשוני גבוה, כדי לשוות לו דמות מכובדת ונבונה...
אבל סתם ככה כחלק מהסיפור, לא טוב לקפוץ בין מדרגים ללא הרף. זה מציק בעיניים ופוגע באיכות הסיפור. לכן, בגלל שממש באותו משפט השתמשת במדרג לשוני נמוך - להשתמש מיד אחרי זה במדרג לשוני גבוה של "ספסל הלימודים" זה כמעט פשע...:)
אגב - זה משהו שבולט לאורך כל הפרק שלך - קפיצה ממדרג לשוני רגיל עד נמוך (סגנון הדיבור של \החבר'ה למשל הוא נמוך) למדרג לשוני גבוה - בעיקר בתיאורים שלך את הסביבה או את האנשים.
ה. כתבת, ואני שוב מצטט:"אני מבקש לפתוח את הגמרות בנושא האחרון שהפסקנו. יש לנו הרבה חומר להספיק. אז בזריזות כולם לבית המדרש". בעייתי. לא יודע מה איתך, אבל אני בחור ישיבה, וממש אין לי כוח ללכת עם הגמרא שלי פתוחה מהכיתה שבה הרב אמר לי לפתוח אותה, ועד הבית מדרש. מבינה מה התכוונתי? אם הרב אומר לפתוח גמרות, זה אומר שלומדים בכיתה, ואם הוא אומר ללכת לבית מדרש, זה אומר שהוא לא מבקש מהם עכשיו לפתוח את הגמרות כי זה לא הולך ביחד...
ו.נקודה ממש בקטנה שהפריעה לי - כתבת שאיתי נשאר אחרון בכיתה, ואז פתאום מתחיל נאום חדש, שבסופו מתברר לנו שזה היה הר"מ שאמר אותו. כמובן שאנחנו יכולים להבין את זה מההקשר, אבל למה לסבך עניינים? אם כתבת שאיתי נשאר אחרון בכיתה, ורצית להגיד בזה שגם הרב נשאר איתו, צייני את זה...הקורא לא צריך להיות מופתע פתאום שהוא רואה מישהו מדבר - הוא יכול עוד לחשוב שאיתי מדבר אל עצמו...|קורץ|. (לדעתי הטעות הזאת - ואולי עוד טעויות שציינתי - קרתה פשוט משום שאת הסיפור במקור כתבת לעצמך, ולך זה היה ברור שגם הרב נשאר והוא זה שמדבר, ולכן לא ראית לנכון לציין את זה. אם אני צודק בהנחתי, הרי שזהו בדיוק היתרון בלהראות את הסיפור למישהו נוסף - לקבל פידבק מנקודת מבט של מישהו שלא כתב את הסיפור ולא יודע מה הולך או עומד ללכת בו...)
ז. כתבת: "אז ב20/10/08 לפי התאריך הלועזי ". 20/10108 יש רק לועזי, זה בטוח לא תאריך עברי - לכן אין גם צורך לציין שזה "לפי התאריך הלועזי". אמרת את התאריך - רואים שזה לועזי. לא צריך יותר מזה.
ח. נקודה אחרונה - וזאת כבר לא הארה. אשרייך! אני כבר שנים חולם לכתוב סיפור בהמשכים ואני פשוט כל פעם נעצר ומתייאש, לכן אני מתמקד עכשיו בסיפורים קצרים, כשכבר נוחתת עליי המוזה - כל הכבוד על היכולת להתמיד בכתיבת הסיפור בהמשכים!.
ואגב - גם רואים את הכישרון. רק, כמו תמיד, צריך לשפץ אותו, לעבוד עליו קשה והעיקר - לא לפחד לקבל ביקורת, כי זה עיקר מה שבונה את היכולת של אדם בכתיבה. הביקורות הבונות.
(וכן, אם תהית, בהחלט חשבתי על להיות עורך כשאהיה גדול. זה מקצוע מרתק. אבל גם לכתוב אני אוהב, אז זה כבר בעיה...לכתוב וגם להיות העורך של הסיפור שלי?|קורץ| )
חיים טובים. מאחל לך בהצלחה בהמשך חייך האמנותיים.
יכולת גם לשלוח באישי:)
אתה בהחלט צודק בהמון מהנקודות שציינת ואני אכן אקח לתשומת ליבי. אני מתכננת כבר כמה זמן לערוך כמה שינויים וחלקם פירטת לעיל.. אז אתה באמת ככה דוחף אותי לעבר זה..
ובעז"ה אשלח תגובה מפורטת יותר באישי!!