אסתי,
דיברנו היום בטלפון פעמיים ובכל זאת יש לי צורך לכתוב לך מכתב,
אולי בכתב אני אצליח לבטא את מחשבותי ורגשותי.אני חשה צורך עז להודות לך על הכל.
על הכתף שלך שתמיד יכלתי להישען עליה,על היחס הטוב,האכפתיות והדאגה שלך.תודה,אסתי.
אתמול בשבת התפרצתי עליך מרוב לחץ ומייד בצאת השבת לאחר ההבדלה התקשרתי כדי להתנצל.
ניסיתי להסביר לך שאני נמצאת כרגע בתקופה רגישה ומתוחה
לימודים,חתונה,הכנות,חששות,געגועים,ויכוחים הכרחיים בין הצדדים ועוד ועוד סיבות שגורמות לי להיות כמו קפיץ מתוח ועלוב.במקום לשמוח בתקופה המאושרת הזו- אני בוכה וצועקת.
למה.
ואת
במקום להשמור טינה לקחת אותי הצידה ובשקט הרגעת אותי.
אני אוהבת אותך כלכך גם כשאת מוכיחה אותי הכל נעשה בעדינות וטוב לב.
אסתי,שה' ישלם לך את גמולך הטוב
ובעזרתו תמצא מהר את החצי השני שלך
בלי עיכובים,בכמה שפחות כאב וצער.
אני וארוסי כמו כמו כיפה כזו יפה שנסרגה לאט לאט
והיד עוד נטויה.
כל פעם עוד שורה ועוד דוגמא
ולעיתים הצמר נפרם מעט
אך שוב הסתדר
וב"ה יהיה טוב
שלך-אני
תגובות
עלי והצליחי בסולם ההצלחות.
כי גם אני מרגישה (קצת ) כך אם חברה מסוימת מן האולפנא .
אמנם שתינו התחתנו כבר .... והיא כל הזמן מתקשרת כדי שאני ירגיע אותה ..... והיא מוצא עלי את כל העצבים שלה ....
(לא ממש מצליחים להרגיע אותה בעלה ואמא שלה ....)
נ.ב
את השם אסתי גם כן אהבתי ,כי קוראים לי אסתר .
וזה מזכיר קצת לא?