12/10/08
"היי"
"היי. מקורה?" שאל איתי.
"אחלה.."
"אז מה? איך הייתה היומולדת?"
"בסדר. השתגענו קצת. היה סבבה..."
"טוב. אממ.. רוצה שנלך לאנשהוא...?" הציע איתי.
"לאן?"
"תפנטזי רגע מקום שממש ממש בא לך להיות בו..." אמר.
"בים, אבל זה ממש לא ריאלי"
"למה לא?"
"כי בירושלים אין ים, איתי.." הסבירה נטע מחויכת.
"בירושלים אין. אבל יש מקומות שיש בהם ים"
"ספר לי עלזה. גרתי במקום כזה. פעם גרנו באשקלון. כך שהיינו בים כל הזמן..."
"טוב. בואי. הולכים..."
"לאן?"
"בואי נו. אל תהרסי הפתעות. תראי עוד מעט..."
איתי הוביל את נטע למגרש חנייה בסביבה.
"ואו... איתי.. זה באמת מזכיר ים..." צחקה נטע.
"לא. את לא הבנת. את עכשיו מחפשת את המכונית שלנו..."
"של מי?"
"שלנו. נסעת בה כבר פעם. כשאימא שלי הקפיצה אותך אז, כשנמתח לך השריר..."
"אתה רציני? לחפש ת'מכונית שלכם?"
"נו. כן"
"טוב..."
נטע פסעה בין שורות המכוניות בחנייה.
"הנה. מאזדה 6 לבנה. נכון?"
"יפה לך.."
"אוקי. ומה עכשיו?" שאלה נטע.
"עכשיו יתרחש משהו נורא מעניין. אני פותח את הרכב. ואת נכנסת לתוכו"
"כן??"
"כן.."
איתי פתח ונכנס. "נו, את באה?"
"כן.."
שניהם התיישבו ברכב.
"אז לאן נוסעים?" שאלה נטע.
"אה. חשבתי שזה היה ברור..."
"לא. זה לא..."
"אנחנו נוסעים לאשקלון..."
"למה שניסע לאשקלון? מה יש באשקל... " נטע הפסיקה מרצף דיבורה.
"לא נכון!! אנחנו נוסעים לים איתי??" שאלה בתדהמה.
"ואו. הקליטה שלך די איטית.."
" איתי. אנחנו באמת נוסעים לים?"
"את יודעת מה שמעתי שאומרים?"
"מה?"
"שלמי שקורא מאמרים, יש קליטה מהירה...אולי אני אשאיל לך כמה.."
"מאמר על שפת הגוף? לא תודה"
"חחח..." צחקו שניהם.
"יש לנטע הזו נטייה לשחרר אותי... " חשב איתי.
"ואו. איתי הזה פשוט מצליח להוציא ממני שמחה שהייתה עצורה בי הרבה זמן" חשבה נטע וחייכה.
"מה את מחייכת?"
"סתם"
"טוב" חייך גם איתי.
ונטע הרגישה ששמחה גדולה מציפה אותה. החיוך של איתי היה כל כך יפה בעיניה.
"טוב. תשימי שיר..." הציע איתי.
"יש לך כאן דיסקים?"
"אוח. לא"
"טוב. אז אני אדליק רדיו".
נטע כיוונה את הרדיו. וקולו של השדרן בקע מהמכשיר.
"קול ישראל שלום. השעה שמונה וחצי ואנו נאלצים לקטוע את שידורינו כתוצאה מתאונה קטלנית שאירעה בצומת קסם. מכתבנו באזור נמסר כי יש 5 הרוגים. ו3 פצועים. שניים במצב קל עד בינוני. ואחד במצב קשה. זוהי התאונה התשיעית מתחילת השבוע..." השדרן המשיך לשדר. אבל איתי הנמיך.
הוא העיף מבט בנטע שהתכווצה במושבה.
"תאונות" הוא חשב בליבו "איזה דבר מזעזע. אדם שחיי חיים שלמים מלאים ומאושרים יכול לסיים אותם ברגע על הכביש. בגלל טעות או חוסר תשומת לב"
נטע ישבה שותקת במושבה.
"נטע. את רוצה שאני אמשיך לנסוע? או שנחזור?" שאל איתי בשקט.
נטע נעצה בו מבט.
"נחזור" היא אמרה.
ואיתי הביט בה. שותק. כואב. ועשה פרסה...
תגובות
הפרק הזה היה קצר מדי.. לא קרתה התרחשות של ממש..
אבל יפה :)