סָחַפְתָּ אוֹתִי לְיָם הַחַיִּים.

סָחַפְתָּ אוֹתִי לְיָם הַחַיִּים.

לִשְׂחוֹת לֹא יָדַעְתִּי.

בְנֵקִיקִים נֵחְבַטְתִי

רָאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר,

וַאֲנִי כְמוּכַּת אַהֲבָה.

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, בְּחוֹפִים נִשְׁכָּחִים,

שְׁחַפִים נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם.

וְיַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה קָרְאָה לִי לָשׁוּב.

וּמִמֶּלַח הַיָּם

גּוּפִי נִצְרַב.

אַצּוֹת הַיָּם

דָּבְקוּ בִּשְעֲרִי.

מָעַרְבֹּלוֹת תָּפְסוּ בִּי

וְאַתָּה לְיָדִי.

סָחַפְתָּ אוֹתִי לְיָם הַחַיִּים.

וּלְבַסּוֹף הִשְׁאֲרְתַנִי לִטְבֹעַ לְבַד.