סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פָּעֳלֵי רַע
כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי,
וַיְּנַחֲמֶנִּי אֵל בִּגְבוּרָה
וַיֹּאמֶר: בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
וּבְשׁוֹפָר גֲּדוֹל יִתַּקָע לְחֵרוּת
וְקוֹל אֱלוֹהַ מֶאֵלַיו יִשָּמַע
- יְבָשֵׂר כִּי חָלְפוּ יְמֵי זַרוּת
וְעֲתָּה - תַּחֵל תְּקוּמַה!
עַם כְּלָבִיא יָקוּם, כַּאֲרִי יִתְנַשָּׂא
וְיִשְׁאַג לְטֶרֶף אַרְצוֹ, לְכוֹבְשָׁהּ
מָה גָּדְלוּ מַעֲשֵׂי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה -
מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – אֶרֶץ רָעָשָׁה:
וַיּוֹרֶשׁ אֶת אֲרְצוֹ, מְאוֹיֵּב חִלְּצַה
וַיִּתְּנַּה לְתִפְאֶרֶת כָּל חָי, וַּיִּנְחַלּוּהַּ
וַיִּמְלְכוּ בַּהּ קְדוֹשַׁיו בָּם רָצַה
וַתָּקָּם - שֶמִּיָּד הֶדְיוֹט נְטָלּוּהַּ
וַיִּשָׂא נֶס לְקַבֵּץ בָּנָיו
וַיְּאֶסוֹף בְּתִפְאָרָה כֻּלָּם
בְּאֶרֶץ בְָּהּ לֹא נִכְנַס עֲנַיו
הֱבִיאַם מִקַּצְווֹת עוֹלָם
וַתִּבָּנֶה הָאָרֶץ וַתִּכּוֹנֵן
וַתִּגְדַּל וַתִּצְמַח מְהֵרָה
כִּי גּוֹי קָדוֹשׁ בָּא, וַיְּחוֹנַן
רְגָבֶיהַּ, אֲבָנֶיהַּ וְעֲפָרָהּ
שׁוּב אֵין אֲרְצֶנּוּ - שְמָמָה
שׁוּב אַין עֲרֵינּוּ חֲרֵבוֹת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּיָד רָמָה
מִגָּלוּת – לְאֶרֶץ אָבוֹת!
=================
משהו קצר -
"וַתָּקָּם - שֶמִּיָּד הֶדְיוֹט נְטָלּוּהַּ" - ע"פ:
"ויקם שדה עפרון" - תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך (רש"י שם)
ו - הבית השישי ע"פ:
"ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה" (כוזרי ה, כז)
תגובות
שיר יפה, רעיונות עמוקים מובעים היטב.
היה חסר לי קצת יותר מגע אישי-אותנטי שלך.
ערב טוב. :)
אשמח אם תסבירי..
לטעמי קצת רוך מדי,אל בכלליות ממש יפה!!
ב"הצלחה בכל!