דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם
בְּקַבֵּץ עַם מִגָּלוּת, לְגוֹאֲלָם
וִינַחֵם מְבַכֵּי צִיוֹן מֶאֱבְלָם
דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם
דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם
וִיסֻלָּק רֹעַ, בּוֹשׁ וְנִכְלָם
אַף דּוֹרְשָיו יַרְעִימוּ קוֹלָם:
"דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"
דְּבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם
עֵת תִּכֹּן מַלְכוּתוֹ וְתוּשְׁלָם
וּדְבִיר
חיי
ואין חושך
רק שמש מסנוורת
מפריחה, מצמיחה
והכל מלבלב
פרחים, פרפרים
נוף בהיר
הכל יפה,
טהור
אלה הם חיי
חיי אושר ושמחה.
רק טוב משיגני
כל ימי חיי
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ
חֲכָמִים וּנְבוֹנִים
אֹהֲבֵי ה', יִרְאֵי אֱלֹקִים
אַנְשֵׁי אֶמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ
בַּה' דְּבֵקִים
וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים
וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַבּוֹרֶא
יְהִי רָצוֹן מִלְּפנָיֶך
אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ
זֶרַע אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ
מֵאִתְּךָ תְּחַיֵּינוּ
וְנוֹדֶה
גִלְעָד
בַּהֲגֶּן אֶרֶץ וְאֻמָּה
וְהוּא שָׁרוֹי בְּלֹא אַשְׁמָה
בִּידֵי חוֹמְסֵי שְׁטָחַי
הֲאַשַׁחְרֶר מְבַקְשֵי רָעָתִי
שֶמִּיָד יֵלְכוּ כַּלּוֹתִי
וְיִשְׁפְּכוּ דַּם אֶזְרָחַי?
רַק זִכְרוּ תָּמִיד
אַל תִּשְׁכְּחוּ זֹאת, אַחַי
גִּלְעָד עָדַיִּן חַי
לְחַיַּיל בּודֵד בַּשֶׁטַח
חַיָּיבִים לִפְתּוֹחַ פֶּתַח
אַחְזִירוֹ
אַשְרֵי עַיִן
גּוֹי שָׁב נַחֲלָתוֹ
עָם עַל אַדְמָתוֹ נִטַּע
כְּאָז מְחַדֵּש מַלְכוּתוֹ
אַשְרֵי עַיִן שֶצָּפְתָּה
אֶרֶץ גְּדֵלָה וְצוֹמָחַת
נִבְנֵית בִּידֵי אֻמַּתָה
- כִּימֵי קֶדֶם זוֹרָחַת
אַשְרֵי עַיִן שֶהֶבִּיטָה
בִּירוּשָלַיִם מְשׁוּחְרֵרֶת
בְּעִיר פְּרוּזָה שֶהֶצִּיתָה
לֵב אֻמָּה מְפוֹאֵרֶת
אַשְרֵי עַיִן רָאֲתָה
כָּל
תקומה
כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי,
וַיְּנַחֲמֶנִּי אֵל בִּגְבוּרָה
וַיֹּאמֶר: בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
וּבְשׁוֹפָר גֲּדוֹל יִתַּקָע לְחֵרוּת
וְקוֹל אֱלוֹהַ מֶאֵלַיו יִשָּמַע
- יְבָשֵׂר כִּי חָלְפוּ יְמֵי זַרוּת
וְעֲתָּה - תַּחֵל תְּקוּמַה!
עַם כְּלָבִיא יָקוּם, כַּאֲרִי יִתְנַשָּׂא
וְיִשְׁאַג לְטֶרֶף אַרְצוֹ, לְכוֹבְשָׁהּ
מָה
חַלְלֵי בַת עַמִּי
וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי (ישעיהו מו, יג)".
אַךְ עוֹד אֵין גְּאוּלָתֶּנּוּ נֲעַשֶית בִּידֵי אֲחֵר,
וְדַם חֲלַלָי נִשְפָּךְ עַל אֲדְמָתִי.
"מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה
וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיה ח, כג)" -
וְאֶסְפּוֹד לָהֶם תָּמִיד,
טללי תחיה
וָאֶרֱא – וָתִּקָשֶר הָאֲרֶץ בְּקִשְרֵי מַטַר
אֶפְתַּח פִּי וָאוֹמָר בְּקוֹל גַדול וּבְרֶשֶם
מַה רָבּוּ חַסְדֵי מַשִיב הַרוּחַ וּמוֹרִיד הָגֶּשֶם
כִּי עַל אַף הֶיוֹתֵנוּ עַם מַרְדָן וּקְשֶה עוֹרֶף
בְּרַחֲמָיו הַרֲבִּים מוֹרִידֶנּוּ מַיִם בַּחוֹרֶף –
לְעַם אֲשֶר מְבוֹרַך בִּמְנָשֶה וְאֶפְרַיִם
מוֹרִיד מַטַר בְּאֶרֶץ אֲשֶר אֵינָה
גְּאֻלָּה
שָׁבָה אָחוֹר
שְׁמֵי תְּכֵלֶת
הוֹפְכִים שָחֹר
עָבִים נִקְבָּצִים
חַמָּה מִתְכַּסָּה
חֹשֶך מַעֲצִים
אֹפֶל נִשָּׁא
תִּקְוָה מִסְתַּלֶּקֶת
יֵאוּש מַחְלִיפָהּ
דֶּרֶך נִפְתֶּלֶת
אַךְ הָלְאָה מַמְשִׁיכָה
וּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
בֹּהָקִים עֵת זְרִיחָה
שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת
מִשְׁעוֹל מְאִירָה
קָדִימָה דּוֹחֶפֶת
אֱמוּנָה
תִּקְוָתֵנוּ
שָׁבְנוּ נַחֲלָה כְּבוּדָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרַח אַרְצָהּ
חֶבְלֵי שׁוֹמְרוֹן וִיהוּדָה
עוֹד נַגְשִׁים אֶת תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה
לִהיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
לְהַשְׁלִים בְּכֻלָּהּ בִּנְיָנָה
חורף קיצי
מבול של הדברים הגרועים ביותר שיכולים להיות.
ועוד אחת. צרה עלי נופלת.
תמשכני כעופרת אל המצולות.
ואין אור שירגיעני מעט
ואין שמש לנחמני קמעא ממכאוביי
ארקיע מבטי, רק עבי פחם ראיתי
ותושחרנה כל מחשבותיי
אי חיפשתי, אולי אוכל אליו לשחות
ואין.
טובע, לא נותרו בי עוד כוחות
ובפתע –
אורות מאופל החלו זוהרים,
ויזהירו חשכה
עננים
גֵאוּת וַשֶּׁפֶל
וָאֶשְׁכָּח מַעֲשֵׂי יְדִידִי
רַק אֲנִי בְּעֵינַי שַוִּיתִי
לֹא שִוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי
וַיָּרוּם לְבָבִי כִּי גָאִיתִי
מִכֹּחִי וּמְעֹצֶם יָדִי
בְּעֳנִי אָחִי לֹא רָאִיתִי
לֹא יָרֵאתִי אֵל – מוֹלִידִי
לְעֵזֶר רֵעִי לֹא יָצָאתִי
חָזִיתִיו כְּאֹחֵז בְּבִגְדִּי
שִׁגְיוֹנַי בִּלְבָד נָשָׂאתִי
תְּפִלָּה רַק אֶשָּׂא בַּעֲדִי
כִּסּוּפִים
חלק מהשיר מבוסס על הרמב"ם בהלכות מלכים הנוגע למשיח, והבתים האחרונים [בלי הבית האחרון] - ע"פ המשנה באבות על עשרה ניסים שהיו בבית המקדש [הבאתי את המשנה בסוף..]
אני מתאר לעצמי שהרבה מהשיר יהיה לא מובן - אז אם מישהו רוצה רקע והסבר - אפשר בשמחה באישי..
לִימוֹת מָשִׁיחַ נִכְסַפְתִּי
לִימֵי גְּאֻלָּה תְּמִימָה
וָאֵרֶא
איכה
תֹּפֶת. אֵשׁ. תַּבְעֵרָה.
קֹר וְחֹם מְשַׁמְּשִׁים יַחַד,
וַתִּפֹּל עָלֵינוּ אֵימָה וַפָחַד.
מָוֶת. שְׁמַּד. רֶצַח.
וַיִּתְיָּתֶּם עַם הַנֶּצַח.
שֶׁאַיֵּה אֵל שֶׁפָּדָה בַּצַּר,
וַיְפַלֵּט מִיָּד צַר?
וַאוּשְׁלַךְ, וְאֵין פּוֹדֶה
וַאַמוּךְ בְּיָד רוֹדֶה
וְאַיֵּה אֱלוֹהַ - נְהֲלְלוֹ,
כְּשֶׁנָּטַר כְּבוֹדֵנוּ מֵחַלְלוֹ?
יְמֵי גְּאֻלָּה
יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּךָ אֶתְפָּאָר"
וְעַתָּה, כְּשֶאֵלָיו שַׁבְתָּ,
וּמְעָווֹנוֹתֵיךָ תִּטָּהָר –
שׁוּב כָּרִאשׁוֹנָה תִּזְהָר,
וּכְקֶדֶּם - יָמֵיךָ חִדָּשְׁתָּ.
תָּמוּ יְמֵי גָּלוּת –
הֵחֵלָּה גְּאֻלָּה.
וַתִּתְעָלֶּה תּוֹרַת דָּלוּת
לְתוֹרַת הָאֻמָּה כֻּלָּה.
וּכְבָר אֵינְךָ אֹסֶף פְּרָטִים
אֶלָא פְּרָט שֶהוּא אֹסֶף,
כִּי
ii
"יש אנשים שמדברים על 'אתחלתא דגאולה'. יש לראות בעין פקוחה שאנו עכשיו כבר באמצע הגאולה. אנו נמצאים כבר בטרקלין ולא בפרוזדור. האתחלתא היתה לפני יותר ממאה שנה , כאשר התחדשה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הגמרא ב'סנהדרין' מוסרת לנו סימן איך להכיר שהקיץ הקץ. 'ואמר רבי אבא : אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' . מוזכרים כאן שני דברים: קיבוץ גלויות ובנין הארץ. ברוך השם הרי ישראל מיושבים על ידי אלפים ורבבות מישראל ששבו לגבולם. רש"י מסביר: 'כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר'. ברוך השם הארץ נותנת פירותיה בעין יפה. שמעתי מפי ר' אריה לייב זצ"ל, בנו של ה'חפץ חיים' , שכאשר שמע אביו על המושבות שנוסדו בארץ ישראל , רחובות ראשון לציון וגדרה, אמר ביידיש: 'עס הויבט זיך שוין אהן די מעשה' - כלומר הנה מתחיל כבר המעשה, הענין מתחיל כבר, סימני הישועה כבר ניכרים. ה'חפץ חיים' היה גאון וקדוש, אבל יחד עם זה היה פיקח וער לכל ענין. הוא ידע מה הוא המצב הרוחני של חלק מהמתיישבים במושבות החדשות, ובכל זאת הוא קבע שהתחדשות ההתיישבות בארץ ישראל שייכת למהלך הגאולה. גם על הגאון הרב יחיאל מאיר מאוסטרובצא זצ"ל מסופר שכאשר נודע לו שקיימת באומה התעוררות לעלות לארץ ולעסוק בבניינה, אמר 'דאס איז דאס' - כלומר 'זהו זה', הקיץ הקץ. מתוך האתחלתא הזאת הגענו לשכלול הגדול של הקמת מדינת ישראל ..."
(שיחות הרב צבי יהודה, יום העצמאות)
תפילה לשלום המדינה
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. (דברים ל, ד) וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. (דברים ל, ה) וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. (דברים ל, ו)
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ, וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ.
הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אָמֵן סֶלָה.
מי שברך לחיילי צה"ל
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן ה' אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן:
אמן כן יהי רצון!
תגובות:
שַׁחַר
הֵנֵץ הָחַמָּה
שַׁחַר מִשֶּׁפֶל
מֵעִיר הָאֻמָּה
אוֹר מְנַצְנֵץ
עָב מִתְבָּהֵר
שַׁחַר מֵנֵץ
עוֹלָם מִטָּהֵר
פֶּרֶץ אוֹר
בֵּינוֹת חֲשֵׁכָה
שַׁחַר טָהוֹר
מִתּוֹך הֲפֵכָה
אֵל מִתְגַּלֶּה
עָם מִתְחַדֵּשׁ
שַׁחַר עוֹלֵה
חוֹל מִתְקַדֵּש
כְּאוֹר בָּהִיר
מִתּוֹך צָרוּת
שַׁחַר מַזְהִיר
יְמַי שָׁחֲרוּת
שואה
וַתֵּצֵא אֶש מִן הֲשָּׁמַיִם לְאוֹכְלוֹ חֲיִּים
וְלֹא יִשָּמַע "אַל תִּשְׁלְחִי יָדֵךְ אֶל הֲנַּעַר"
רַק שְּׂרֵפָה שֶבּוֹעֶרֶת בֲּחַרוֹן אַף וַגַּעָר
וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ
נַא אַל תִּשְׁכְּחֶנּוּ
רְאֵה אֶת עָנְיֵּנּוּ וְאֶת לָחַצְנוּ
קוּמָה וְהוֹשִׁיעָנוּ!
וַיִּשַׁחֲטוּ בָּנִים וַיִּשָׂרְפוּ בָּנוֹת
וְיִזְעֲקוּ
מִגָּלוּת לִגְאוּלָה
וַתֵּהֹם כֹּל הָאָרֶץ וְאֵין מוֹשִיעַ וּפוֹדֶה,
וְאֵין תְּשוּעָה לְיִשְׂרָאֵל כִּי אִם אֶבֶל, וְאֶפֶר, וְשָׂקִים,
וַתִּפּוֹל בְּתוּלַת יִשְרָאֵל – וְאֵין מַקִים.
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" –
"לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים",
וּבָנַיו, עַל קִידּוּשׁ שְמוֹ נֶעֱקָדִים -
"וַיוֹרִידֶם