רַק עָלַי לְדַבֵּר יָדַעְתִּי
וָאֶשְׁכָּח מַעֲשֵׂי יְדִידִי
רַק אֲנִי בְּעֵינַי שַוִּיתִי
לֹא שִוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי
וַיָּרוּם לְבָבִי כִּי גָאִיתִי
מִכֹּחִי וּמְעֹצֶם יָדִי
בְּעֳנִי אָחִי לֹא רָאִיתִי
לֹא יָרֵאתִי אֵל – מוֹלִידִי
לְעֵזֶר רֵעִי לֹא יָצָאתִי
חָזִיתִיו כְּאֹחֵז בְּבִגְדִּי
שִׁגְיוֹנַי בִּלְבָד נָשָׂאתִי
תְּפִלָּה רַק אֶשָּׂא בַּעֲדִי
רְאִיתִינִי עֶלְיוֹן עַל כֻּלָּם
וָאַשְׁפִּיל חָבֵרִי, וְנִכְלָם
- עַל אַף קַטְנוּתִי בָּעוֹלָם
חָשַׁבְתִּיו שֶנִּבְרָא לִכְבוֹדִי
יַעַן כִּי הִגְבַּהְתִּי לִבִּי
וּכְאַשְׁלִיךְ אָחוֹרֵי גַּבִּי
אֱלֹהָי צוּר מִשְׂגַּבִּי
אֲשֶׁר חַיִּים עָשָׂה עִמָּדִי
(---
וְהַסַּהַר, שֶקָּרָא:
"כְּשֶׁכֶּתֶר אֶחָד –
מַלְכוּת בְּכֶפֶל?!"
הוּא שֶבָּרָא
גֵאוּת וַשֶּפֶל
---)
הֶעֱלַמְתִּי עֵינִי,
וְלֹא עָזַבְתִּי עִמּוֹ,
וְהִשְׁפַּלְתּיו לְלֹא שֵהוּת
אַךְ אֶמֶת הִיא,
שֶאֲנִי הַמֻּשְׁפָּל
שֶפֶל
וְהוּא
גֵאוּת
תגובות
כאילו, יש מקום של גאווה אצל כל אחד, מי יותר ומי פחות,
אבל קשה לי להאמין [ואולי אני תמימה?] שמגיעים לרמה כזאת של אגואיסטיות וגאווה.
את כותבת טוב, מאוד!
חודש טוב
:)
מה שכן, הבעיה מתחילה להתעורר בבית זה:
"רְאִיתִינִי עֶלְיוֹן עַל כֻּלָּם
וַאַשְׁפִּיל חָבֵרִי, וְנִכְלָם
- עַל אַף קַטְנוּתִי בַּעוֹלָם
חָשַׁבְתִּיו שֶנִּבְרָא לִכְבוֹדִי"
עד עתה, כל השיר היה בחריזה רציפה, ואילו כאן עברת לחרוז זונב. קצת קשה שאתה מתחיל בצורה מסוימת, ועובר לצורה אחרת...
אבל אח"כ זה מסתדר. :)
ושוב - תודה לכולם על התגובות!