חורף קיצי

טובע. ים של צרות.

מבול של הדברים הגרועים ביותר שיכולים להיות.

ועוד אחת. צרה עלי נופלת.

תמשכני כעופרת אל המצולות.

ואין אור שירגיעני מעט

ואין שמש לנחמני קמעא ממכאוביי

ארקיע מבטי, רק עבי פחם ראיתי

ותושחרנה כל מחשבותיי

אי חיפשתי, אולי אוכל אליו לשחות

ואין.

טובע, לא נותרו בי עוד כוחות

ובפתע –

אורות מאופל החלו זוהרים,

ויזהירו חשכה

עננים פוזרו,

חמה שבה מחממת, מאירה

ואין זה כי פסק הסער

וכל זאת – לא משום שסר זעם האוקיינוס,

כי קשיי ממשיכים באותו הקצב,

ומכאוביי באותה תדירות –

אך עתה, לא אתייאש

לא אמוט שוב בלי קום

לא אפסיק עוד חתור

כי נודעתי – שמקור אחד להם,

לנסיונות ואונים,

וזה לעומת זה –

מאת בוחן כליות ולב נתונים