לה' הארץ ומלואה.
אבל בלילה מי שעומד על החוף ומקשיב
שומע איזה רחש רך וחרישי
זה קול המיית אלפי כנפיים
אשר מתו על החול
כמו בוכות עם רחש הרוחות.
[נתן יונתן, שפירית כחולה]
אנשים באים לים כשהם מרגישים
בודדים.
הם רוצים לקבל חיבוק
מהחול הרך.
רוצים לצלול במים
הקרים, עד שישכחו.
הם רוצים להשרף
מן השמש, עד שירגישו
אושר.
אך במקום זאת הם רק מקשיבים
לרחש הגלים העצוב
לזעקת המוות של כנפיים מרוסקות
ולא מצליחים, גם בים הגדול
למצוא מקום בו אפשר
לברוח.
תגובות
ככה צריך לעשות את זה. ריגשת אותי.
אולי הערה וחצי:
אתה כותב על "כנפיים שקופות", שאמנם מתקשרות לקטע של נתן יונתן, אבל לי, לפחות, לא היו דימוי משמעותי במיוחד (וזאת בניגוד לשאר השיר). אפשר להחליף ל"כנפיים שבורות" (הנדוש משהו), או למשהו בסגנון אחר, כגון - "תקוות אבודות", "דמעות נשכחות", "אהבות בודדות"... (אני בטוח שתמצא משהו יותר טוב!)
אני הייתי מחלק את הבית האחרון לשני בתים. (מה-"ולא מצליחים" - בית חדש).
מובן שהכל הוא לענ"ד האביונה :)
שכוייח!
בהצלחה!
(אתה כשרוני :) אני הולך לפשוט על החממה שלך...)
זו שירה?
דווקא התלבטתי אם זה מתאים יותר לקטע. :)
גדול קטן- קבלתי את הערה הראשונה, תודה.
השניה- לדעתי זה יהיה יותר מדי מסורבל.
ממש חיממתם,
חנוכה שמחה!
ההרגשה שלי הייתה שהשיר פשטני מדי, מגיש לנו הכל מיד בהתחלה ולא משאיר כלום לסוף, הוא כתוב במילים די פשוטות ובלי דימויים. לקריאה זורמת זה נחמד, אבל בסוף השיר אתה מרגיש תחושת החמצה- שהיה לך רעיון מקסים, יש לך כתיבה מדהימה ובכל זאת זה לא זה.
אולי כדאי לנסות להאריך את המשפטים קצת ויותר לתת לנו תחושה של שירה. בכלל את הבית הראשון הייתי מאריכה, הוא נגמר מהר מדי לטעמי. הבית השני ובעיקר סופו- מעולה!!
אני ממש מקווה שלא פגעתי, אני נותנת ביקורת רק כשאני מאמינה שלשיר יש פוטנציאל יותר גבוה- אז קבל את זה כמחמאה =)
אבל אם תקרא/י את השיר "להתמזג באהבה" שב"ה פרסמתי באתר אולי תראה/י שדווקא מהים אפשר לשאוב הרבה תקווה בתור משל, כלומר מאלוקים אבל דרך הים שברא.