עיר מקלט - יומני היקר

בסיעתא דשמיא

               עיר מקלט – יומני היקר

2:00 לפנות בוקר- קמתי מזיע מהמיטה, אני לא יכול יותר, שוב ושוב הוא מופיע בחלומותי.

רעדתי בכל גופי, העיניים האלה, המטורפות מנקמה, העיניים שלו שרודפות אותי בכל מקום.

נשכבתי שוב על המיטה וניסיתי להשליט סדר במחשבותי, ניסיתי להירגע ולשכוח את העיניים האלה המרחפות בחלומי.

אתה בטוח עכשיו, עודדתי את עצמי, הוא לא יכול לפגוע בך כאן. נשמתי עמוק והרצתי במוחי את אירועי הימים האחרונים.

הכל התחיל כשביקשנו מנדביהו מהכפר השכן לבוא לעבוד אצלנו בשכירות, הבטחנו לו משכורת טובה, שיקבל בסוף כל יום על פי חישוב מדויק לפי שעות העבודה שעבד. הוא עבד אצלנו כמעט חצי שנה, עד אותו יום נוראי.

באותו יום החלטנו שהוא ירעה את הצאן, ואני אקח את הפרות שבחרנו מראש ליוחנן השוחט.

לקחתי את הסוס מהאורווה וקראתי לפרות לבוא אחרי, הספקנו ללכת כ- 50 מטר  ואז קרו כמה דברים בבת אחת.

רומה, פרה עצבנית וקשת עורף החלה להשתולל, היא נגחה בפרות אחרות בעדר, קולות ריסוק רמים החלו להישמע, הסתובבתי לראות מה קרה וניסיתי לקפוץ מסוסי ולסובבו לאחור בכדי שאוכל להשליט סדר במהומה, אך נדביהו עמד מאחורי הסוס, הוא קרא בשמי אך בגלל כל הרעשים לא שמעתי מאיזה כיוון הוא קורא אלי וסוסי עלה עליו, מוחץ אותו בפרסותיו. הרחקתי אותו מהר כשהבנתי שאני רומס את נדביהו, הוא שכב על הקרקע, דם נוזל מגופו. העלתי אותו על סוסי ודהרתי מהר לעבר רופא הכפר, אך כלום לא עזר, הוא מת.

אבי שכנראה שמע אותי דוהר במהירות הגיע מהר לעזור, הוא הסתכל שנייה אחת על גופתו של נדביהו ואחר עלי, בכיתי, לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, שאני יכול לרצוח, לרצוח מישהו שבחצי שנה האחרונה היה קרוב אלי.

אבא התקרב אלי, "עזריה", הוא קרא לי, הסתכלתי בו מבעד לעיני הדומעות, הוא היה לחוץ, גופו שידר מתח ועיניו המבוהלות סקרו את ידי מלאות הדם. הדם של נדביהו.

"עזריה", הוא קרא שוב, "אתה חייב לברוח, עוד מעט המשפחה של נדביהו תשמע שהוא מת והיא תרצה נקמה, ברח עזריה, ברח לעיר המקלט, רוץ לבצר לפני שהם יבואו".

הבטתי בו, בצר הייתה אחת מהערים הקרובות אלינו, עיר לווים, ועיר מקלט. פעמים דיבר אבא עודות אותה העיר, אך מעולם לא במפורש, תמיד היה נזהר כאשר הגה את שמה.

"אבא", נשכתי את שפתי, "אבל מה אעשה שם לבד, בלעדיכם?, ומה יהיה אליכם, אתה, אמא וכולם?", שאלתי מבוהל.

"אתה מוכרח ללכת עזריה, אנחנו נבוא כמה שיותר מהר, עכשיו רוץ!, אסור לך להישאר פה", הוא חיבק אותי, נשק לי על המצח וכך נפרדנו.  

רצתי את כל הדרך לבצר, רצתי ובכיתי. לא רציתי להיות לבד כל השנים, כל השנים שאגור בעיר המקלט, אך יותר גרוע, לא רציתי להיות רוצח, ליטול חיים, גוף שה' נתן לו חיים, נתן לו נשמה, ואני לקחתי.

ואז, ראיתי אדם, פגשתי אותו באמצע הדרך, את האיש שנעשה גואל הדם.

הוא החל לרוץ אחרי, אך אני הגברתי את מהירותי עד שויתר לאחר שאזלו כוחותיו. הוא עצר, גופו הגדול והשרירי גרם לי לרעוד, אך יותר מכל דבר בו הפחידו אותי עיניו, עיניים אדומות מבכי, עיניים שחיפשו דרך לנקום אך הדבר לא צלח בידם, עיניים שהבטיחו לי שעוד ניפגש, והיום בו ניפגש יהיה גם יומי האחרון.

לאחר שעות ארוכות של ריצה עברתי בשערי העיר, כוחי כבר אזל והדמעות התייבשו על לחיי. כבר חשבתי שהסיוט סוף סוף יגמר, שאוכל פשוט למצוא לי פינה שקטה בעיר, לשבת ולבכות, אך מספר שופטים עמדו אחרי השער וקיבלו את פני. הם בחנו אותי במבטם, סקרו את פני שעליהם דמעותיי היבשות ואת ידי שדמו של נדביהו עוד כיסה אותם, את ידי שלא הספקתי לשטוף מרוב החיפזון.

הם נתנו לי כוס מים תחילה, שאלו לשלומי ולהרגשתי ואחר התחילו לשאול שאלות. סיפרתי להם את כל מה שקרה, לא מחסיר שום פרט. לאחר שסיימתי הם דברו מספר דקות בניהם ואז פנו אלי, "זה בסדר, אתה נקי מאשמת הרצח, אך יש כמה דברים שחשוב שתדע, עיר המקלט הזאת מגינה עליך מפני גואל הדם, אתה תוכל לצאת מעיר המקלט רק אחרי מות הכוהן הגדול, אם תצא מעיר המקלט לפני כן אתה עלול למות מידי גואל הדם ואיש לא ישא בתוצאות", ראש השופטים הנהן אלי בפניו הרציניים כשואל אם הבנתי, הנהנתי בחזרה.

"בסדר, אז אם ככה", הוא החליף מבטים עם אחד הלווים המבוגרים, "החלטנו שלאור היותך צעיר ועוד לא בעל משפחה, אתה תאומץ על ידי גלעד", הוא הצביע על אותו לוי והאחרון חייך אלי. "משפחתך כמובן תוכל לבוא לבקרך אך זכור, אם תצא מעיר המקלט אנחנו כבר לא אחראים עליך, העיר הזאת נועדה בכדי להגן עליך, אז אנא, חשוב פעמיים על צעדך", הוא סיים את דבריו וגלעד ניגש אלי. "בוא", הוא אמר, חיוך מעודד על שפתיו, "אראה לך את ביתי, ואת ביתך לשנים הקרובות".

גלעד הכניס אותי לביתו ברוחב לב, הוא נתן לי את אחד החדרים שהיו של אחד מילדיו שכבר התחתן.

עבר כבר שבוע מאז הגעתי הנה, שבוע שבו עוד לא התחלתי להתרגל לחיי החדשים כרוצח בשגגה המוצא לו מקלט.