בֶּין חֲלוֹם לְמְצִיאוּת

פורסם בתאריך א' בשבט תש"ע, 16.1.2010
בעזהי"ת.
 

לְעִתִּים אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת
מְבֻלְבֶּלֶת
בְּמִטָּתִי. וְלֹא יוֹדַעַת
אִם חֲלוֹם הָיָה
זֶה, אוֹ שֶׁמָּא מְצִיאוּת.
בְּחֲלוֹמִי יָשַׁבְנוּ יַחַד
מְחַיְּכִים. וְעַכְשָׁיו
אַף אֲנִי בּוֹדְדָה
יוֹשֶׁבֶת עַל מִטָּתִי
וּמְחַיֶּכֶת.

תגובות

ו' בשבט תש"ע, 21:38
מנימליסטי משהו י אומרת שירה י
יפה, אך היו מקומות שהיה אפשר לשנות הפסיחות, לענ"ד בכל אופן.

הצלחה בכל.:)
ט' בשבט תש"ע, 19:56
תודה על התגובה. י עיניים כחולות י
בעזהי"ת.

אבל יש מאחורי הפסיחות פה כוונה.
הן לא סתם מסודרות ככה.
ח' בשבט תש"ע, 23:39
תודה. י צחקן י
ט' בשבט תש"ע, 20:40
~~ י הסנה-בוער י    הודעה אחרונה
לה"ו.
אף אני בודדה- האף קצת לא הסתדר לי פה. את בודדה- ומי עוד? לא היה כ"כ ברור.
אהבתי את הפתיחה והסגירה על המיטה- ממצב של בילבול, למצב של חיוך.
המבנה מצויין, אין לי כח לפרט, את כבר יודעת, נכון? :)
[הלווי, הלוואי שלמרות שאת עכשיו מחייכת, לא עוד הרבה זמן תהי בודדה. בע"ה.]
געגועיי 3>