בחולות של ניצנים.

רחוקה מהבית, חולמת חיבוקים מוכרים

הכל נצבע ירוק של זית, ונמדד במספרים.

צעדים כבדים של חופש הולכים ונחלשים

דרגות שחוקות על החולצה, בני אדם מטושטשים.

פקחתי את העיניים לעוד שעה יצירתית,

הקור חדר עמוק מידיי, הקפיא עוד דמעה מקרית.

בכיתי כדור אחר כדור, כאבים לא מכוונים

כביש מהיר להתבגרות, בחולות של ניצנים.

דהרתי במקצב הרוח, כל שנייה הפכה לנצח

בזווית של העין אפשר לראות חצי ירח

מרחבים שלא הכרתי גנבו לי נשימה

לרגע יכולתי קצת לשכוח, איך כל יום הוא מלחמה.

רחוקה מהבית, נצמדת בכל כוחי אליי

מלבד נחישות בעיניים, איש לא ישמור עליי.

אז קברתי את געגועיי מתחת לשביל של אבנים

ושקעתי עם השמש,

בחולות של ניצנים.