לה"ו
אי שם, מעבר לשבילי האש והעשן
מעבר לקול השופרות, לבכיות והיללות, ואף מעבר
לדממה הדקה, שעוד מעט ומרוב שביריריותה תחנק
אני חושבת, קיים מקום שונה, מקום אחר. מקום אהוב.
אי שם- ואני מתעקשת- לא פה, לא כאן-
יש, אולי- מקום שהוא בית. ובבית אנשים אוהבים
אנשים מדברים ומקשיבים. ושותקים- אבל
השתיקה הזו אינה טעונה. היא אינה בועה העומדת להתפוצץ
עם כל מילה. היא שתיקה מבינה, מקבלת.
ולבית חצר; בה עצי נרקיס הודי המשמחים כל לבב
עם פרחים בריח מתקתק של צהוב ולבן.
עצי תפוח עם ניצנים לבנים, ופרי מתוק,
שבכל נגיסה המיץ מלכלך ידיך- ושם, אולי, אתה מאוהב.
________
לגבי 2 השורות הראשונות בבית ה2- אתם חושבים שהן מסורבלות מדי? אשמח להצעות לשיפור!
תגובות
אם הבנתי לאיזה שורות את מתכוונת, לא, הם לא מסורבלות, הון מבהירות היטב לטעמי את מה שרצית לומר.
מה שכן יש לשקול זה את הפסיחות המיותרות לטעמי בבית השני (בין האבל ל"השתיקה" וכד')
לענ"ד יש לסווג כקטע, אי שם בתאים האפורים של מוחי עולה דיון שעלה פעם באתר, האם כל קטע עם מבנה הוא שיר. מובן שהתשבה היא לא. אין פה משקלים, אין חרוזים ואף השפה מעט פשוטה מדי לשירה. קטע.
אוי, הבית שהשלישי כל כך טוב, והשורה האחרונה פשוט עשתה את זה =) כל הכבוד!
כנראה כולנו כלואים אי שם במרתפי הזמן,
מחכים לניצוץ קטן ונבהלים בשאגת שטן.
שה' יצילנו ויוציאנו לאחוז בכנפי התקווה שהתקווה נראית לנו כה רחוקה מהן.
כנראה כולנו כלואים אי שם במרתפי הזמן,
מחכים לניצוץ קטן ונבהלים בשאגת שטן.
שה' יצילנו ויוציאנו לאחוז בכנפי התקווה שהתקווה נראית לנו כה רחוקה מהן.