אתה בטח לא זוכר אותי, אבל אני, אני לא אוכל לשכוח אותך.
אני אפילו לא יודעת את שמך, רק מבט אחד, מבט מלגלג ופנים... מלאות שנאה.
אני חילקתי סרטים כתומים ברחוב, רק רציתי לשמור על הבית שלי... אח, אם רק היית רואה את הבית שלי... מקום כזה לא נותנים בעד שום הון שבעולם, קל וחומר שלא בחינם!!
בירכתי אותך בערב טוב, חייכתי.
תמיד דגלתי באהבת ישראל, כל יהודי, גם אתה, ששונא אותי.
אתה הפטרת לעברי: "אני שונא אותך בדם". הבחורה שהייתה איתך שתקה. התקדמת במעלה הרחוב, ולחברה שלי שעמדה למעלה אמרת משהו בסגנון: "אם יפנו אתכם אני בעצמי אבוא להוציא אותך מהבית". ככה.
באותו הרגע, כשענית ככה ל"ערב טוב" ולחיוך שלי רציתי לומר לך, או לצעוק, שאני אוהבת אותך, באמת, מאד, כי אתה אח שלי ואתה יהודי, אבל ההלם והצער שיתקו אותי.
אני אוהבת אותך בדם, אחי!
בערב ההוא פגשתי הרבה אנשים, שלא כ"כ אהבו אותי, וכאלה שדווקא כן, אבל אתה השפעת עליי יותר מכולם.
לא ניסיתי לשכנע אותך לבחור במפלגה מסוימת, לא ניסיתי לתת לך סרט כתום, רק "ערב טוב" אמרתי, בכנות אמיתית, וחייכתי.
אני מקווה שבאמת היה לך ערב טוב.
ועכשיו, כל יום חמישי, ב"קבלת שבת", באולפנה, כשאנחנו שרות את "המנון" האולפנה: "אהבת ישראל", אהבת ישראל בנשמה, אני חושבת כמה זה עצוב, שאתה כ"כ שונא אותי ואני כ"כ אוהבת אותך.
ערב טוב,
שני,
מתנחלת אלמונית שנגעת לה בלב ואתה בטח לא זוכר.
תגובות
חשבתי שישחטו אותי נפש על הקטע ה"ממלכתי" הזה.
אבל אלה החיים, ובתקופה ההיא זה היה המעבר שלי בין הממלכתיות לנורמליות.
א-לה לפתוח מנגל בחצר שלי, והמנה העיקרית זו את!!
מה אנחנו, נוצרים, ל"ע, שתורתם היא 'סותרים לך הגש את הלחי השני'ה'?!
הקטע נורא מרגש, אבל לא התחברתי לתוכן.. סורי...
אבל רציני, ניתוח בלי דעתי האישית, מרגש, כתוב בצורה יפה ויחודית שלך, שאני מאוד אוהבת, עלי והצליחי!!
את כלל ה"לחי השניה" הכניס מי שהם מכנים "פטרוס" הידוע במקורות כ"שמעון כיפה" (בספר חסידים מוזכר כצדיק שחטאו אחריו רבים).
לפי חלק מהמקורות (היהודים כמובן, מופיע ב"אוצר המדרשים"), שמעון כיפה הידוע בכינויו פטרוס היה בעצם שתול של חז"ל אצל הנוצרים ופעל להרחיק את הנצרות מהיהדות. בגלל המצב הקשה ששרר אז הוא הנהיג בין השאר את הרעיון המופלא שכאשר יהודי סוטר לנוצרי - על הנצרי להגיש את הלחי השניה.
אנו מצידנו בודאי רשאים וצריכים כמובן לסטור גם עליה... יעעעססס!!!!!!!
מזדהה-מרגיש שהכתיבה אומרת משו,כמו "מתחבר",כי באמת יש משו בכתיבה שלך שגורמת לאנשים להזדהות,אפילו אם אינם מסכים
מסכים-הסכמה עם התוכן
וגם נגדך.
ככה זה, זה המצב.
אני אוהב אותך, אחותי. וגם את ההוא שאת אוהבת...
כמה מפוקח.
האהבה הגדטלה, שאנחנו אוהבים את אומתינו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה.
אבל הננו מוצאים את עצמיותה - גם אחרי הביקורת היותר חופשית - נקיה מכל מום. (הרב זצ"ל)
אתה שומע שם? הרב קוק אומר שאפשר לבקר את אומתינו, ובחופשיות - אבל אנחנו עדיין אוהבים אותה.
יש?
כשאני אמצא ניסוח מוצלח להתנגדות שמבעבעת בלבי לקטע הזה. אני מקווה שאני לא אהיה עצבנית מדי מכדי לכתוב אותו.
פשוט. לא !
יש,מצאתי.
"לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר !
אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו : אילו היה שם לא היה נגאל !"
לא פחות ולא יותר !
ואת זה לא אני ניסחתי,כידוע..
מצטערת אבל ממש...
הקטע כתוב נורא יפה.הסגנון מדהים...
אבל אני כל כך לא מסכימה עם התוכן...
ממש התחברתי. לתחושות, להכל.
איזה שיר.
אהבה ברמות שלא ישוער ולא יתואר.