בס"ד
אבא -
עמדנו כולנו סביב מיטתו של אבא. הוא התנשם בכבדות, גופו החלוש עולה ויורד בנשימות בלתי סדירות.
"בנים שלי," הוא אמר בקולו הצרוד. הסתכלתי על אחיי, אחי הבכור עמד בפינה כולו יגון על מצבו העגום של אבינו. בנימין אחי הקטן מכולם ישב בקצה המיטה של אבא והחזיק את ידו הרפה.
"אבא, עדיף שלא תדבר," הוא אמר בעדינות וסידר את שמיכת הצמר העבה על גופו של אבי. "זה מכביד עליך, אתה חלש".
כלנו הבטנו זה בזה, מבטים מלאי צער וכאב. כולנו ידענו – אבא עומד לעזוב אותנו. לעזוב את העולם.
"בנים," התחיל אבא שוב. יהודה פתח את פיו להשתיקו, שלא יטריח את עצמו, אך אבא הניד בראשו, היה לו משהו חשוב לומר לנו. "בנים, אתם יודעים ששעותיי ספורות, עוד מעט ואעזוב את העולם הזה ואעלה למעלה. אך לפני כן," הוא השתעל, גופו מטלטל עם כל שיעול.
קפצתי על מקומי, "אבא!" מפי כל האחים נפלטה אותה צעקה, פחדנו על אבינו היקר והזקן, רצינו שינוח לפני הסוף, מה שלא עשה אפילו דקה אחת בימי חייו.
"אני רוצה... אני רוצה שתבטיחו לי... הבטיחו לי שאתם מאמינים... שאתם מאמינים בה' כמו שאבא וסבא האמינו, הבטיחו שתדבקו בו בכל רגע ורגע כי זאת הדרך הנכונה, כי זאת האמת," אמר בהתנשפות.
הבטנו זה בזה ואחר באבא, ואז נשבענו כולנו בקול חזק, שבועת עולמים.
"שמע ישראל - ה' אלוקינו! ה' אחד!"
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד," לחש בצרידות.
ואז עזב, רגוע.
***
וככה נוצר ה'שמע ישראל' של היום...
תודה אבא!
תגובות
זה כזה את לכתוב כזה דבר!
זה ממש יפה! ממש!
סחטן ממש ! ממש מכניס
למקרה!
לענ"ד עדיין הסוף לא ממוצה מספיק.
יש בסיפור משל??
ישראל זה יעקוב אבינו, כשהוא לא רצה שרק חלק מהבנים שלו ימשיכו בדרך התורה וחלק לא אז הוא השביע אותם, וזה השמע ישראל שלנו, של היום.
תודה על התגובות אנשים,ממש משמייח!!