יש ילדה שאני אוהב, לה אכתוב מכל הלב.
זר פרחים לה הייתי שולח, אבל כעת אני בורח.
בורח מאהבה בורח מפגיעה, אני זקוק לרגיעה.
אך איכה אוכל להיות רגוע שחלק ממני בה קבוע?
אולי אם הייתי מת, מגדל הקלפים היה מתמוטט.
לבנתיים, המגדל גובהו בשמיים, מאיים ליפול להשבר,
ולי נשאר בתוכו להקבר.
אני בטוח שאני צודק.
אבל אולי צריך לעצור להתבונן, להתלבט?
כתבתי שיר געגועים,
לילדה ולזר הפרחים.
תגובות
קצת חבל, במיוחד קטע כזה - חושבתני שאם היית כותב/ת בלי חרוזים בכלל, רק בתור קטע, היה יוצא הרבה יותר יפה..
אהבתי את הבית האחרון במיוחד!
אולי יהיה יותר יפה:
כתבתי שיר מתוך געגועים,
לילדה ולזר פרחים.
לוידת אם זה מסתדר עם המשקל..
יפה!
אני מסכים עם הערת הדריכני על הסוף, לכתוב כמו הדריכני או כמו חילא דמשכנא.
אם זה שיר מוצלח בתוכן, לעבד אותו לשיר יותר מוצלח, בהכל!
חח קשה לי להבין מה זה מאולצים
וזה גם נוגע לנקודה של לכתוב קטע בלי חרוזים
ני ניסיתי!
החרוזים קופצים לי לראש לבד
אני לא רוצה להתנגד למה שהמוח שלי נותן לי
אם הוא רוצה חרוזים..אז שיהיה חרוזים.
את הסוף שניתי כמו שהצעתם
ואני לא רואה פה שום סוג אומץ בפרסום כזה דבר
ושוב תודה רבה על ההתייחסות שלכם וההערות :)
הלוואי שזה היה כזה פשוט לשלוח זר פרחים
איזה שיר מתוק!!
IמתמוגגI