פורסם בתאריך ט' בניסן תש"ע, 24.3.2010
בעזרתו ובהשתדלותי[נו].
מרגע לרגע,
מפילה את עצמי
אל עצמי
יכולתי לקום, אילו
הייתי אחרת.
זה מכאיב.
איך אנשים [כמוכם]
רומסים,
במילים 'עדינות'
את נפשי,
שבלעדיהם כבר שבורה,
פצועה ומדממת.
ואז באתם וקברתם
אותה,
חשבתם שאולי
לוויה תעזור, אבל נפשי
לעצמה, לעולם לא תחזור.
קבורתי כמו הילה, טלי
ואולי כמו מירב.
בדומה לרוני,
שקבורתה לא נודעה.
והנה עוד מצבה
מנופצת.
[בגללכם.]
--
מוקדש, לכם.
תגובות
שלושת השורות הראשונות נראות כאילו התבלבלו לך הפיסוקים. לענ"ד, צריך להיות פסיק בשורה הראשונה, פסיחה בשניה ונקודה בשלישית.
בבית השני- הוא מצויין, הדבר היחיד שהייתי משנה- הייתי יורדת אחרי 'את נפשך', ככה שהשורה אח"כ תהיה 'שבלעדיהם כבר' והשורה האחרונה- 'שבורה, פצועה ומדממת.'
בבית השלישי גם הייתי משנה פסיחות.. :-) הייתי יורדת לפני המילה 'לוויה', וזהו.
הילה, טלי, מירב, רוני- הכוונה לחטואל? אולי אם היית בוחרת מילות קוד שכוללות בתוכם מגוון רחב יותר, ולא שמות פרטיים..
סה"כ חזק, וכואב, ועצוב לחשוב שאת מאשימה פה בעצם גם אותי, בתור חלק 'ממנו'.. אז סליחה..
וסליחה גם על החפירה, באמת שזה שיר טוב.
יומטוב!
עצוב כמה שזה נכון לגבי כל אחד מאיתנו משני צדי המטבע....
מצטערת שהכאבתי, זה לא בכוונה.
פשוט שיתפתי בכאבי שלי. [לא?]
פלספנית- תודה רבה על העניין הטכני, אני אשתדל לתקן. :)
בעניין השמות הפרטיים אני גם חשבתי, שיכולתי לשים מילים עוצמתיות וקצת יותר מכלילות, אבל כתבתי ככה, והתחברתי.
בעניין האשמה, זו אשמה רגעית,
האשמתי אתכם, כי הייתי צריכה, כי רציתי, כי זה הגיע לכם.
יומטוב!
והשמות הבנאלים לכאורה רק מראים כמה זה כ"כ קשור לחיים,וכואב..
מגיע לזה במה! לבנתיים, אני כבר נתתי.
לא.
אתה לא צריך לקחת את אישית אליך, אבל חשבון נפש אף פעם אינו מזיק.