בעזרתו ובהשתדלותי[נו].
במבט מטושטש
מדמעות,
אני כותבת,
אליך.
דמעות מרטיבות
את לחיי המחוספס.
מדמעה לדמעה,
והזמן שעובר, שגובר
הוא מתייבש,
והופך לסדוק,
כמוני.
דמעות ששוטפות,
מלוחות מאי פעם
לא נותנות להסביר,
אפילו לעצמי,
כמה קשה
לאבד אנשים.
להיפרד מהם.
--
מתן, הפרידה כואבת וקשה, לכולנו. לי.
נערך.
תגובות
שיר יפיפה.
בהצלחה!
ממשברים לומדים להתקדם..
א. את יכולה, למה לא?
ב, אני לא הכי שמחה שזה מתאים לך... כי זה נושא קצת קשה, ואני לאמאחלת לאף אחד.
ג. מרוב משברים, ''התרגלתי''.
וזה רע.
תץודה, ב''הצלחהגם לך נשמה טהורה של הקב''ה.
ב. עברתי הרבה גמני, צרת רבים נחמת שוטים, תהרגי אותי אבל כנראה אני שוטה, ואולי גם את.. אז--- :)
ג. עדיין לומדים להתקדם מהם בתת מודע.
מאחלת לך חיים מאושרים אחות!!!
ושנדע לראות את הטוב, כי הוא קיים, בטוח.. :S
ואת כותבת מדהים!
את האפילו הייתי מורידה שורה, שיהיה ככה-
"לא נותנות להסביר,
אפילו לעצמי,
כמה קשה.."
א. תלוי על מה את חושבת. דברי איתי בש''א.
ב. גם אני אוהבת אותך, מאוד אפילו. [שוב שימוש במילה הזו.]
ג.את צודקת, אני אתקן. זה יותר מתאים.
תודה!
א. גם חצי דרך מוסיפה נקודות, ולפעמים מובילה אותך אליה. [ראי מ''מ]
ב. אני בטוח, אבל את? :)
ג. ברור, וגם לא בתת מודע, אבל, כשאתה 'רגיל' לכאב... זה רק מעצים את החוסר מוטיבציה להתקדם הלאה, כי אתה מבין שעוד קצת, ממש מעט הכאב יחזור על עצמו, בסגנון שונה, ואולי [חו''ח] יותר כואב.
תודה רבה, ושאמונתך תמיד תשאף למעלה ותאהבי את ה' ביראה ואמת.
ואחות, עוד מ'שו קטן [למרות שאין לנו היכרות] --
"צהלתו בפניו ודאגתו בליבו"
כשאת במצב של כאב, אנא נסי לפחות את המשפט הזה ליישם, אבלהלוואי שלא תצטרכי אף פעם.
נשמה!
השיר עצמו מרגש עד דמעות. אהבתי מאד
מתרגלת? זה היה באירוניה.
יש מ'שו במה שאתה אומר.
אי-אפשר להתרגל לכאב, הוא פוגע בך כל פעם מחדש.
הוא צלף.
כמה שתתעלם ממנו-ככה ''תקבל ממנו מנה''. זה נורא, זה קשה.
פעם הכל היה אפור, עזוב אפור. ש ח ו ר.
זה היה נורא, עכשיו הפצעים התאחו, אבל כשמשהו נשבר-
גם כשמתקנים אותו, נשארים הסדקים.
אח שלנו! תשמח, תחייך ותמשיך להאיר :)
נגעת כל כך עמוק...