"ידעתי! ידעתי שהם שונאים אותי, הינה, עכשיו בידי ההוכחה.
הרי זה ברור כשמש, הם מרשים לאחותי לקנות בגדים כל הזמן בגלל שזה הסגנון שלהם, בגלל שזה "צנוע". בעוד לי?! לא מרשים בגרוש. מה אני בסך הכול רוצה? זוג מכנסיים.
אמא שלי טוענת שזה לא קשור לאחותי בכלל ושהבעיה היא שאין לי "פרופורציות של חסכוניות"- יפה מאוד, מילים גבוהות. כ''כ אופייני להורים לזרוק לשיחות מוסר כל מיני תופעות התבגרותיות וחברתיות ובלה בלה. אני יודעת לחסוך טוב מאוד, וגם זה בכלל לא נכון שאני קונה הרבה. זה פשוט לא נכון! וגם אם אני קונה קצת הרבה, אז זה רק בגלל שאני צריכה. כן, בגלל שאני צריכה.
אמא שלי עוד טענה שהם לא מעירים ושומרים על השקט ו"נותנים" לי לקנות את מה שאני רוצה. מצחיק מאוד.
הם רק עושים את עצמם לא מעירים. כאילו שאני לא רואה את הפרצופים שלהם. והרי ידוע שתמונה שווה אלף מילים. אני רואה בעיניים שלהם את האכזבה ואת ההיגעלות מהבגדים שלי. אבל מה אכפת להם? זה הגוף שלי! אני בוחרת מה ללבוש ולא הם!
הסברתי להם מלא פעמים שאני מרגישה צבועה בחצאית. מעין תחושה שאני לא מבטאת את ה-אני האמיתי שלי. האני האמיתי- זה מכנסיים, זה מה שמבטא את התחושות והרגשות הפנימיים שלי. שההורים שלי כבר יקבלו את זה ויתמודדו!
אם אני שמחה וטוב לי במכנסיים, למה להם להתערב? הרי כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה שמח. ומכנסיים זה אני, זה פשוט אני. וזהו.
חוץ בנוסף, זה ממש יפה! אני לא מבינה את כל הדוסות האלה שמסתובבות עם החצאיות הארוכות האלה כל היום, זה כ''כ לא נוח. ומכנסיים זה קליל, ויפה. בקיצור, טוב לי!!
בס''ד, יום חמישי י''ד טבת התש''ע
"אויי גוועאלד, מה יהיה?
היום נכנסתי לבית באמצע מריבה קולנית של הורי ואחותי.
תמיד כשאני שומעת שיחות מהסוג הזה נהיה לי עצוב על הלב. עוד ריב קולני שיותיר את הורי פגועים ואת אחותי עם תחושת חוסר התאמה למשפחה, ואולי גם המחשבה שכולם שונאים אותה. לא יודעת, קשה לי לקרוא אותה.
היא טוענת שכל היום ההורים שלי נותנים לי לקנות בגדים. על מה היא מדברת?
אני כל כך לא נהנית במסעי קניות שאני פשוט משתדלת להמעיט.
אני קונה מתי שצריך, וזה לא קורה הרבה.
ההורים שלי כ''כ פתוחים איתה, מקבלים את השינויים ה"קלים" שחלים בלבוש שלה. ולה עוד יש תלונות? אדם חייב להסתפק במה שיש לו, אחרת הוא לעולם לא יהיה שמח.
זה ניראה שבאמת לא טוב לה, שהיא נמצאת באופן תמידי בקונפליקט פנימי, או אולי זאת רק אני שרוצה שהיא לא תרגיש בנוח במקום החדש שהיא יצרה לה. כלפי חוץ היא מציגה שלימות, הרמוניה. אך מי יודע מה קורה בפנים?
אני זוכרת שהלכנו פעם אחת לדודים שלי והיא לבשה מכנסיים ואחד מבני הדודים העיר הערה לא נחמדת כ''כ. כשחזרנו הביתה היא דיברה עם אמא שלי ואמרה לה שהיא מרגישה צבועה ללכת עם חצאית והיא לא מסוגלת ללכת עם פרט הלבוש הזה. ולכן, אם מעירים לה ככה, אז היא פשוט לא תלך לאירועים משפחתיים. עד כדי כך חורה לה המחשבה ללכת עם חצאית שהיא הפסידה בר מצווה של אחד הקרובים שלנו. איך אפשר להרגיש צבוע כשאתה עושה את הדבר הנכון? או שמא היא לא רואה בחצאית דבר נכון.
אבל בגדים צנועים מאפשרים הסתכלות ישר לתוך נבכי הנפש. האם חוסר צניעות שזה בעצם בוטות וחוסר התייחסות לפנים, זה מה שהיא מעוניינת להציג? לא מבינה אותה.
הרי אין כזה דבר להיות צבוע, יש להיות בשאיפה. ה-אני האמיתי זה איפה שמחשבותיי ושאיפותיי נמצאות. מסתמא שבאמת השאיפה שלה היא להתרחק מהדת ולכן התנהגות דתית גורמת לה להרגיש צבועה, ושהיא אינה פועלת על פי תחושותיה."
כמו שאמרתי, טוב לי."
תגובות
את ממש מצליחה להעביר את ההבדלים הגדולים בין שתי האחיות.
עלי והצליחי.
מה הקטע שחוזרים על אותו המקרה בשתי הקטעים?, אולי תנסי שזה יראה סיטואצי'ה שונה...
והתובנות של האחות השני'ה- הם יותר מידי פילספניות..
ב"הצלחה!
מאוד אהבתי את כל הפסיכולגיה שהכנסת בפנים!
ענק!
ד"א, בת כמה האחות השניה, באמת?
קצת קשה לי עם ההקצנה המוחלטת ביניהן- בעיקר בצורת דיבור, ובריחוק המוחלט שלהן אחת מהשנייה.
בהצלחה!