יצירות של להבת-כוח

4/2/10 יום חמישי.
אני חולה על מוזיקת ראפ!
לא קיימת בעולם מוזיקה יפה יותר, באמת שלא.
הקצב סוחף והמנגינה משגעת. וכשאני אומרת משגעת אני לא מתכוונת משגעת אותי, אלא יותר את המשפחה שלי. כנראה קשה להם לקבל את זה שכל אחד והטעם שלו. זכותי המלאה לאהוב את המוזיקה הזאת. היא מסעירה, מקפיצה, מהנה. מלאה בחכמה נהדרת על אהבה נכזבת. זה מדהים!! מה הייתי עושה ללא האמפי 4 המגניב שלי שיש בו את כל השירים המקסימים

31/12/09 יום חמישי.
"ידעתי! ידעתי שהם שונאים אותי, הינה, עכשיו בידי ההוכחה.
הרי זה ברור כשמש, הם מרשים לאחותי לקנות בגדים כל הזמן בגלל שזה הסגנון שלהם, בגלל שזה "צנוע". בעוד לי?! לא מרשים בגרוש. מה אני בסך הכול רוצה? זוג מכנסיים.
אמא שלי טוענת שזה לא קשור לאחותי בכלל ושהבעיה היא שאין לי "פרופורציות של חסכוניות"- יפה מאוד, מילים גבוהות. כ''כ אופייני להורים לזרוק לשיחות מוסר כל מיני תופעות

הקדמה- כך זה התחיל..

8/12/09 יום שלישי.
"לפעמים אני שואלת את עצמי איך זה בעצם התחיל.
אף פעם לא הייתי מהאדוקות. לא עניין אותי כל הנושא הזה של הדת. אבל שמרתי. שמרתי כי ההורים שמרו, ולא, זה לא תירוץ.
אני מאמינה שהתפנית החלה בכיתה ח'. כעסתי מאוד על הסבא הזקן הזה שיושב בשמיים, הוא לא עזר לי. היה לי כ''כ קשה מבחינה חברתית, והוא רק הביא עלי עוד גלים מטביעים ועוד. לא הצלחתי לנשום בין

20/1/10 יום רביעי.
"איזה כיף שיש המון חברים, המון חברים בכל מיני צבעים"
תחושת הבדידות שאחזה בי זמן כה רב נעלמה.
שנה שעברה הייתי בין הבנות הכי מנודות. היה לי מאוד קשה לחיות עם המציאות הזאת, זה גרם לי להתרחק מהכול, גם מעצמי.
החברה פשוט לא קיבלה אותי, לא הייתי סגורה על עצמי, לא ידעתי מי אני וגם לא כ''כ ידעתי איך למצוא חברות ואיך להתקרב לאנשים, קשה לי להודות בזה ואני לא חושבת שאי פעם