20/1/10 יום רביעי.
"איזה כיף שיש המון חברים, המון חברים בכל מיני צבעים"
תחושת הבדידות שאחזה בי זמן כה רב נעלמה.
שנה שעברה הייתי בין הבנות הכי מנודות. היה לי מאוד קשה לחיות עם המציאות הזאת, זה גרם לי להתרחק מהכול, גם מעצמי.
החברה פשוט לא קיבלה אותי, לא הייתי סגורה על עצמי, לא ידעתי מי אני וגם לא כ''כ ידעתי איך למצוא חברות ואיך להתקרב לאנשים, קשה לי להודות בזה ואני לא חושבת שאי פעם אמרתי את זה בקול למישהו, אבל אני יודעת שזה נכון.
אני זוכרת שכשהייתי צעירה תמיד אמרו שלי יהיה הרבה חברות ולאחותי פחות, היא הייתה שקטה יותר. הייתי גאה בזה, כל היום היו חברות בבית. שיחקנו ברביות, משחקי קופסה וכיוצא בזה. בעוד אחותי ישבה עם ספר וקראה. כשגדלנו היא התחילה להרחיב את מעגל החברות שלה, בעוד לי נהיה יותר ויותר קשה להישאר בקשר עם חברות בלי לריב. אליה היו מתקשרים מלא ואלי בקושי שיחות נכנסות, היו הרבה יוצאות- הרבה ניסיונות התקשרות עם הבנות בשבט שלי. הרבה ניסיונות שכשלו.
כיום, כל שיחה שנייה שנכנסת- בשבילי. אני יוצאת כל ערב ומבלה עם השבט. לילה אחד זה סמבוסק- הבנים ממש התלהבו, והם מכינים את זה די טוב. לילה שני זה פוייקה. בקיצור מפגשים הסובבים סביב אוכל. זה כיף. אני מרגישה ממש "אין" בחברה.
יש שיר שאחותי שרה כל הזמן "מאז שגיליתי שאני בן של מלך, אני בחברה של הדוסות", או משהו כזה.
אצלי זה הפוך, "מאז שהודתי שאני לא דתייה, כולם חברים שלי, כנראה על מנת להחזיר אותי בתשובה". חרוז נחמד יצא לי. אומנם לא תואם את המציאות, אבל עדיין חרוז.
זה לא שכולם חברים שלי כי הם רוצים להחזיר אותי בתשובה. לדעתי, זה גם בגלל שיש לי את הביטחון להתחבר לבנות, ואת הביטחון להסתובב איתן. וגם כי עכשיו אני הכי אני.
בעצם אם חושבים על זה, חזרתי למקורות- אני מתחברת לכולם ויש לי הרבה חברות. המצב הוא כמו שתמיד אמרו שהוא יהיה.
אנשים מקבלים אותי כי אני אמיתית! אני הולכת אחרי האמת הפנימית שלי.. אני חושבת שזה בגלל זה...
בס''ד, יום רביעי ה' שבט התש''ע
"יש לי נטייה כאשר הטלפון מצלצל לומר "ט-ל-פ-ו-ן" בקול רם. אני אמנם לא יודעת מהיכן למדתי את המנהג הזה, אך אני רואה כי אט אט יש כמה שמושפעים ממני בבית.
לרוב השיחות שמתקבלות הן בשביל אחותי. השכנה מימיננו, או השכנה משמאלנו. היא נהייתה מאוד מקובלת, ורואים שזה עושה לה טוב.
יש שיר של בית הבובות שהולך כך "מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך"
אני חולקת, לדעתי האמת שייכת אך ורק לקב''ה, יש לו אמת אבסולוטית. לנו יש את הדרך, הדרך שאותה אנו עוברים על מנת להגיע לאמת הזאת. ובעצם כשאנו יודעים שיש לנו מקום מסויים לפעול לפי תחושת הלב והרצונות שלנו. אבל שעדיין יש איזשהו חוק וסדר שאנחנו בכל זאת צריכים להתאים את עצמנו אליו. אז זה מכניס מאוד לפרופורציה, זה מכוונן אותנו.
בכלל, הידיעה הזאת שיש מישהו מעלי נותנת...
א.תחושת בחינה- אתה לא תעשה חלק דברים כי אתה יודע שמישהו מסתכל עליך.
ב. תחושת מטרה וכיוון- אני יודע שיש מישהו מעלי ואני מתאים את עצמי אליו, והולך לפיו למרות רצונותיי. כמאמר בפרקי אבות "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". שמתוך זה מקנים את היכולת להתאים את עצמך למצב שונה מהרגיל ולאנשים האחרים ממך- וזאת מידה שכ''כ חשוב להיות "בעלים" שלה.
אני רואה לפעמים על עצמי שאני נמצאת במצבים ואיני יודעת לאן לפנות, איך להתחבר, כיצד לגשר על הפערים. וכאן נכנס העניין של להתאים את עצמך לאחר. האם אני אתמודד עם הקושי ואמצא נקודת חיבור בכל זאת על אף הפערים, או שאני אתנתק ולא אנסה אפילו להתחבר.
אני מרגישה שהקונפליקט הזה מאוד בולט עם אחותי. השאלה האם אני אתנתק ואתרחק ממנה. אמשיך הלאה ואחיה בקשר חיצוני ופשוט. או שאני אמצא את נקודות החיבור שלנו- את הנושאים והדברים שכן מעניינים את שתינו, ומתוך כך לבנות קשר מעמיק ומחודש שבנוי על רבדים שונים ממה שהוא נבנה בהיותנו קטנות.
בחסדי ה' מצאתי את עצמי לא פעם יושבת על ידה ופותחת בשיחה, למרות שזה מאוד לא פשוט. היא מדברת על דברים שפחות מעניינים אותי ואף דברים שבמצבים רגילים לא הייתי מעוניינת לדבר עליהם, כמו הסרט האחרון שהיא צפתה בו, המכנסיים המהממים שהיא ראתה בחנות. אבל בכל זאת, יש לנו תכונות ורצונות משותפים- החל בחפצות בכלים נאים, צורך להרחיב אופקים ולראות דברים חדשים, וכלה בצרכים פיזיים כגון' רצון לאוכל טעים, דיאטות מרזות, התייחסות ליופי חיצוני- במובן כזה או אחר. ועוד הרבה.
האם היא מצאה את הדרך שלה? האם מצאתי אני את דרכי? האם נוכל באמת להיפגש באיזשהו מקום על אם הדרך ולהיבנות יחדיו?"
כן, אני פשוט אני."
תגובות
"משמאלנו" ולא כמו שכתבת.
בהצלחה!
סוף הפיסקה השלישית, '"אין" בחברה'- אולי כדאי לכתוב "in", זה יותר ברור.
לדעתי זה קצת משעמם, את צריכה לרשום יותר להוט יותר דברים מעניינים.
כאשר אין משהו שמותח את הקורא זה הופך להיות משעמם וזה כתוב קצת כמו שיחות מוסר..
ולא כסיפור. לא התחברתי לזה ממש.
והיא כביכול רושמת את זה בשפה ממש גבוה, ולפי מה שהבנתי הן בחורות צעירות לא בנות 20 +..
ואגב זה יהיה נראה לי יותר מסודר את הכותרת תיהיה מס' ולא תאריך, למר-ות שזה יומן.
"עד כאן החפירות".
ונשמה זאת ד-עתי..
[ואגב לא קראתי את התגובות הקודמות אז מחילה אם חזרתי על משהו..]
בתכל'ס זה חמוד.
יומעולה ורוב הצלחות!! :P
ואגב תופתעי שיש בנות שמדברות ככה.
הסיפור הוא באמת לא כזה סיפור, זה קטעי יומן ובגלל שהם קטעי יומן כמויות של סערות לא יהיו רבות. אני גם לא חושבת שכדי שזה יהיה מעניין זה צריך להיות עם מלא אירועים. אפשר גם בדרך אחרת, לעניות דעתי. וזה מה שניסיתי לעשות.
בכל מקרה, אני לא כ''כ רוצה להגיב ולהסביר את הסיפור.
אבל מי שהבין, מה טוב. מי שלא- אני יכולה לנסות להסביר.
את כותבת ממש יפה, אני דווקא חושבת שאת יכולה לעשות את הסיפור מעניין יותר אם רק תוסיפי קצת קטעי דיבור בין האחיות, הסיפור כרגע מספר על המצב הנתון בו הם נמצאות וזאת התחלה טובה, אבל - אני חושבת שזה יוסיף יותר עניין אם כל אחת תדבר על השיחה ממש שהתרחשה בניהם ולא על דברים באוויר, למרות שגם עכשיו זה מעניין.
המון ב"הצלחה, מקווה שעזרתי...