מול הריסות חיי אני יושבת. אל מול אותם הקרעים, הפצעים שאינם רוצים להתאחות.
אני יושבת שם לפני השברים המנופצים, שפעם עוד היו, חלק.
[ממני.]
---
נערך.
תגובות
ב' באייר תש"ע, 08:08
שיר עצוב, אך תתנ להלב,השאירי ינה קטנה של יזכור יאנונימיי
אל תחיי את העבר, תמיד תברחי מהעבר למקומות שישכיחו לך, כי הם לא ישובו, גם לי אח שלי הגדול, לא ישוב, ולא אבא, ועוד אח, ואמא, מה לעושת ? אנו אנשי אמונה הכול משמים,זוכרים מכבדים, וממשיכים לחיות למענם,בחיים נורמלים לחלותין,כשאני רואה את תמונת אחיי זולגות לי דמעות, אחר כך אני בורחת לטלויזיה לדברים שמחים ,שלא אשקע בעיצבון, שהוא ממילא לא בריא להתגבר.אנחנו חייבים לשרוד.
ב' באייר תש"ע, 08:42
שיר עצוב ,תתני פינה בלב של יזכור,אל תחיי את העבריאנונימיי
ב' באייר תש"ע, 14:21
כדאי להשתמש נכונה בסימני הפיסוקיאומרת שירהי
"לפני השברים, המנופצים" דומני כי הפסיק כאן אינו במקומו. כמו כן, לא ברור מה מקומה של הנקודה אחר המילה "היו" ולפני המילה "חלק". אבל אולי אלו "חכמות ספרותיות" (=טריקים) שנישגבו מבינתי.
אהבתי את הסיום. הרעיון של ההפסקה בין המילים "חלק" ל"ממני", וכן הסוגריים בהם שוכנת האחרונה... פשוט טוב. :)
ב' באייר תש"ע, 15:34
***ימפלי
מאוד מאוד יפה.הסוגריים בסוף באמת מוסיפות המון.כל הכבוד לך שהצלחת לכניס ולהביע כ"כ הרבה בשיר קצר יחסית.
כ"ח בכסלו תשע"א, 13:12
שברים ששוברים ונשארים אי שם בפניםיחנן.לביהודעה אחרונה
תגובות
כי הם לא ישובו, גם לי אח שלי הגדול, לא ישוב, ולא אבא, ועוד אח, ואמא, מה לעושת ? אנו אנשי אמונה הכול משמים,זוכרים מכבדים,
וממשיכים לחיות למענם,בחיים נורמלים לחלותין,כשאני רואה את תמונת אחיי זולגות לי דמעות, אחר כך אני בורחת לטלויזיה לדברים שמחים ,שלא אשקע בעיצבון, שהוא ממילא לא בריא להתגבר.אנחנו חייבים לשרוד.
אהבתי את הסיום. הרעיון של ההפסקה בין המילים "חלק" ל"ממני", וכן הסוגריים בהם שוכנת האחרונה... פשוט טוב. :)