פורסם בתאריך כ' בניסן תש"ע, 4.4.2010
בס"ד
בעודנה רצה,
מוציאה את ליבה.
אל המקום אשר
כמהה
היא להיות,
הולכת, ורצה,
מקפצת ושמחה.
אוהבת עד הסוף,
הסוף הלא ידוע.
והיא רצה,
בלי חשובון
ובלי תמורה.
וממשיכה,
איש לא יודע
לאן,
מתי,
ומדוע.
והיא רצה, ולא מפסיקה,
ובעודה
מדלגת עם האילות
ומקפצת עם הצבאיים,
הקול,
הקול הזה חוזר.
הקול המרושע,
המיאש.
הקול שמפסיק,
מפסיק את הכל.
והיא חוזרת למציאות,
מפסיקה
היא לחלום.
חוזרת אל המציאות,
המציאות ממנה ברחה...
תגובות
כמה דברים-
1. "בעודנה רצה,
מוציאה את ליבה.
אל המקום אשר
כמהה
היא להיות,
הולכת, ורצה.."
אם את מתחילה עם רווחים לפני השורות, כדאי להמשיך את זה כל השיר. (או בכלל לא..)
2. "הקו המרושע", "ומפצת" > טעויות הקלדה.
3. עדיף לחלק את הקטע ל"בתים", לעשות הפסקות. יותר מסודר בעיניים, יותר עושה חשק לקרוא, יותר מעביר את המסר..
את כותבת מדהים.
בבית הראשון והאחרון לפני המילה היא [בשניהם] הייתי עולה שורה ומחברת למילה לפני, ככה-
"כמהה היא להיות"
"מפסיקה היא לחלום"
בגדול את כותבת ממש יפה ואת ממש כשרונית.
כבר אמרתי לך מה אני חושבת על השירים שלך?
הם מהממים!!
יש לך את זה, תמשיכי לכתוב!!
נ.ב: בית שני בשורה שישית, התכוונת לחשבון נכון? נראה לי שיש לך שגיעת מקלדת.
המון המון ב"הצלחה!!
לא יודעת בדיוק מה הפריע לי, יכול להיות שאפילו פסיחה תעזור..
כמובן זו רק דעתי =)
תוכן מדהים! הסוף הפתיע אותי ועם זאת היה מובן לגמרי.
קיצור - אהבתי!
יישר כוח!
ברכות והצלחות בהמשך...
זה לא על השואה, אבל אפשר הכל...