סערה

סערה,

הכל מתערבל,

סופות רעמים.

זאת סופה,

אין סוֹפה...

רוחות מיללות,

ושורקות והורסות

כל חלקה טובה.

אף אחד אינו רואה,

אף אחד אינו מרגיש סערה...

בתוך ראשה הכל מתרחש,

מתערבל, משתולל והולך.

אף אחד אינו רואה,

ואף אחד אינו מרגיש,

אבל היא נהרסת.

בתוכה חרב מתהפכת.

ופנים חיוורות,

ועניים עצומות,

רק מרמזות על מה שלאף אחד אסור לגלות,

על מה שאף אחד לא יודע.

 היא נחרבה כבר ממזמן,

ונשארה רק צל של אדם.

מבחוץ היא מתפקדת,

אבל מבפנים תל של הריסות וחורבות.

והיא ממשיכה להסתיר את הנפילה,

את החורבן האיום.

וממשיכה לחיות רק מהשפה ולחוץ,

ולא מכוח עליון.

ואף אחד לא שם לב לסערה,

ואף אחד לא עוזר לה להתמודד,

כי היא הגיעה לדרך חד סטרית-

לדרך אל חזור.