שמך נחקק כחלחולי מים בנקיקי סלע.
השלכתי את הזכרונות אל המצולות והם שבו כמו נד בין מים רבים.
שרפתי את ליבי באש לוחשת והיא צרחה את שמך בעוצמה.
טמנתי את אהבתי בין תלמי האדמה והיא הצמיחה בגינתי פרחים בצבעם של עינייך.
ובהר גבוה צעקתי שאיני חפצה בכאביי אלייך וההד חזר אל אוזניי עם אהבתך שלוחה בתוכו.
ומזה זמן רב אין שלווה, אין רגע חסד ולו אחד בודד. מקועקע בתוכי, על מצחי, על ליבי, בכל אשר הנני. אני הודפת ואתה חודר לתוכי בדרכך שלך, בלי הבחנה. מתחננת שתפסיק ומבקשת עוד באותה העת. חולה אני באותה מחלה חשוכת מרפא אשר נמנים עימה הטירוף והשיגעון וספק אם אתרפא ממנה אי פעם.
אך כך או כך, בקשה אחרונה לי אלייך- כאבי ואהבתי,
תפסיק ואל תרפה.
תגובות
אני כ"כ מתחברת ליצירות שלך.